1358. התובע מציין בתצהירו, כי לאסירים, שהיו סובלים ממחלות, עקב העינויים, לא היו נותנים אנשי הרש"פ טיפול רפואי. כאשר מי מבין העצורים ביקש לראות רופא, היה אותו אדם מענה אותו, עד שאותו עצור יפסיק להתלונן.
אנשי הרש"פ, היו מכניסים עשרה אנשים רעולי פנים, כדי להכות את התובע. בהכאות האמורות, היה עוסק אדם בשם עימאד בסיוני, מעזה.
1359. התובע שמע על אנשים שנהרגו בכלא הפלסטיני. הוא מביא כדוגמא, את האסיר מחמד סבטין, מכפר חוסאן, שכפי שכתב התובע בתצהירו, אותו אדם נפטר מהעינויים.
1360. התובע מדגיש בתצהירו, כי לאמיתו של דבר הוא מעולם לא שיתף פעולה עם ישראל.
--- סוף עמוד 182 ---
כד.3.3 תצהיר אשת התובע מיום 04.02.2014
1361. במסגרת ראיות התובע, הגיש ב"כ התובע, עו"ד קורנוויץ, גם את תצהירה של אשתו, רוסיילה אבו רמילה (ת/470 + ת/470א). תצהיר זה נכתב באמצעות גיסה של אשת התובע, כאשר הוא זה שהעלה על הכתב את התצהיר.
1362. מהתצהיר זה עולה, כי היא והתובע התחתנו, בשנת 1979. מיום החתונה ועד שעברו לישראל בשנת 2002, התגוררו ב....
1363. אשת התובע כתבה בתצהירה, כי אנשי הרש"פ עצרו את בעלה, ביום 06.07.2000, והוא השתחרר בחודש שלישי או רביעי לשנת 2002, כאשר הצבא הישראלי נכנס לבית לחם. היא עצמה, לא ראתה את המעצר, ולא ידעה עליו. רק לאחר כחודש ימים, הצלב האדום הודיע לאשת התובע, שבעלה עצור בבית לחם.
1364. לאחר כחודשיים, אישרו לאשת התובע ביקור ראשון בבית לחם במוקטעה. לאחר מכן, אישרו לה ביקור אחד בחודש או יותר. היו גם מספר פעמים שהיא הגיעה עד הכלא, אך לא נתנו לה לראות את בעלה.
סיכום הדברים הוא כי בעלה היה עצור כעשרים חודשים, ובמהלך תקופה זו, היא ביקרה אותו 10-12 פעמים.
1365. אשת התובע כותבת בתצהירה, כי כאשר פגשה את בעלה בכלא, הוא נראה שונה מבעבר. הדיבור וההתנהגות שלו היו של אדם מפוחד. היא ראתה על גופו כוויות של סיגריות. כמו כן, ראתה כי חלק מראשו היה קירח, מתלישת שיער. היא ראתה כי שיניו שבורות. בעלה דיבר בגמגום, ולא השלים משפט שלם. הוא לא ענה תשובות מלאות.
גם הליכתו לא הייתה טבעית: הוא היה נשען עם הידיים על הקיר בעת הליכתו.
1366. פעם אחת, הלכה אשת התובע לבקרו, ואז אמרו לה אנשי הרש"פ, שבעלה בבית חולים "בית ג'אללה", ולא ביקרה אותו שם. פעם אחרת, היא הלכה לבקרו, ואנשי הרש"פ אמרו לה, שהוא בבית חולים לחולי נפש בדהיישה. היא לא ביקרה אותו שם.