1351. לדבריה של אשת התובע בתצהירה הנ"ל, היא והתובע, מתגוררים בישראל עם הגיס, ללא אישור שהייה.
כד.2.3 תצהיר התובע מיום 17.08.2003
1352. התובע הגיש תצהיר, נושא, (ת/472 + תרגום לעברית (ת/472א)). תוכן התצהיר יובא להלן, בתמצית.
1353. הניסיון הראשון לחטוף את התובע, נעשה על ידי אנשי הרש"פ, באמצע שנת 1999, כאשר התובע היה בכביש נימרה, ליד מרכז המשטרה, ליד קריית ארבע.
בתצהירו הוא מספר, כי נעמדה לידו מכונית, וירדו ממנה אנשים, שתפסו אותו, והכניסו בכוח לרכב. התובע ידע כי אלו אנשי המוחבראת של הרש"פ, או מישהו אחר מהרש"פ. בהמשך התצהיר כותב התובע, כי הייתה תקלה ברכב, ולאחר שאנשי הרש"פ עצרו את הרכב, כדי לתקנו, ניצל התובע את ההזדמנות לברוח לישראל, לאחיו ב....
התובע התקשר למשטרת חברון, סיפר מה שקרה, והם אמרו לו להגיש תלונה במשטרת...
1354. בפעם השנייה, ביום 06.07.2000, היה התובע ליד שכונת גילה בירושלים בסמוך למחסום הצבאי. שם נהג לפגוש את בנו. אז, מספר התובע בתצהירו, הוא נחטף על ידי אל מחבראת של הרש"פ, לבית לחם, ברכב עם מספר צהוב. בנו, שראה את פעולת החטיפה של אביו (התובע שבפרק זה), פנה לצבא במחסום. אך, החוטפים הספיקו לברוח.
התובע מספר בתצהיר, כי בעת החטיפה והכנסתו לרכב, כמה אנשים ישבו עליו, והוא איבד את ההכרה. הוא התעורר על רצפת תא זינזאנה קטן, מלא מים קרים. כבר אז, חוטפיו – אנשי הרש"פ – היכו אותו קשות.
--- סוף עמוד 181 ---
1355. התובע ממשיך ומספר בתצהירו, כי הוא נשאר במצב הזה שישים ימים, כאשר אותם אנשים מענים אותו קשות. עינויים אלה, הביאו אותו להיסטריה ולהתמוטטות עצבים. התובע מספר בתצהירו, כי כתוצאה מהעינויים, הוא סובל מנזקים פיזיים ונפשיים, אינו מרוכז, ושוכח פרטים חיוניים. והכול – עד כדי כך שחוטפיו נאלצו לקחתו לטיפולים, בבית חולים לחולי נפש. אך גם לאחר שלקחו אותו לבית חולים לחולי נפש, כאמור לעיל, לא נתנו אנשי הרש"פ לרופא שטיפל בו, לסיים את הטיפול הרפואי. אנשי הרש"פ איימו על הרופא.
1356. העינויים שעבר התובע, נמשכו מהיום שנחטף, ועד שנגמרה החקירה, וזאת, במשך שישה חודשים.
לאחר מכן, העבירו אותו אנשי הרש"פ לחדר קטן מאוד בכלא, עם עוד 8-12 אנשים.
1357. עוד מספר התובע בתצהיר, כי בכלא אנשי הרש"פ, הרגו כמה פלסטינאים, וביניהם, מחמד דיף אללה, מאלתעאמרה, מבית לחם, באשמת שיתוף פעולה ובאשמת התנכלות. התובע ראה את העינויים שעבר אותו אדם. על ידי המחבראת. אותו אדם מת, בסופו של דבר, כתוצאה מן העינויים שעבר. התובע סבל מאיומים כי ייהרג באופן דומה, מפני יש לסוהריו הוראה מערפאת, להרוג כל חשוד או אשם בבגידה, בלי משפט.