כד.5 עדות אשת התובע בבית המשפט 1377-1384
כד.6 ראיות הנתבעת 1385-1391
כד.7 תעודות רפואיות מטעם התובע 1392-1394
כד.8 טענות הנתבעת 1395-1407
כד.9 תשובת התובע לטענות הנתבעת 1408-1410
כד.10 דיון והכרעה 1411
כד.1.10 אזרחות התובע 1412
כד.2.10 מקום המעצר 1413-1440
כד.3.10 עילת המעצר 1441-1447
כד.11 ראשית ראיה לעניין העינויים 1448-1454
כד.12 סיכום 1455-1457
כד. תובע מס' 13 בת.א. 6120/04 – ע.ר.
כד.1 טענות התובע בכתב תביעתו
1344. טענות התובע, בכתב התביעה שהגיש, ביום 25.3.04, היו כי הוא נחטף ועונה פעם ראשונה על ידי הנתבעת, בשנת 1999. הוא הובל בתוך מכונית, אשר התקלקלה בעת הנסיעה. כאשר אנשי הנתבעת היו עסוקים בתיקונה, הוא הצליח להתחמק מהם ולברוח.
--- סוף עמוד 179 ---
1345. בפעם השנייה, חטפו אנשי הרש"פ את התובע, מתוך ירושלים, סמוך לשכונת גילה, ביום 6.7.00. הוא הוחזק במעצר, בבית לחם, עד ליום 2.1.02.
1346. לטענת התובע בכתב תביעתו, כאשר נעצר התובע על ידי אנשי הנתבעת, הוא היה בריא בגופו ובנפשו. אולם, הוא יצא מן המעצרים, כאשר הוא פגוע הן בגופו והן בנפשו.
1347. בכתב התביעה מתאר התובע את מעשי העינויים הרבים והקשים, שעבר במסגרת מקומות הכליאה של הרש"פ. במהלכם, הועבר התובע, כנטען בכתב התביעה, לפחות פעמיים, על ידי מעניו, אנשי הרש"פ, לבית חולים לחולי נפש. אך, גם שם לא קיבל התובע כל טיפול רפואי ממשי.
1348. בכתב תביעתו מתאר התובע את מעשי העינויים אותם ביצעו כלפיו אנשי הנתבעת, כדלקמן: מכות ומהלומות, כולל: הכאות במקלות; הגבלת שאיפת אוויר לנשימה, על ידי הכנסת ראשו לשקיות פלסטיק; תלייתו באופן מכאיב ומתמשך; הפשטתו ערום ושפיכת מים קרים על גופו; מניעת שינה; כיבוי סיגריות בוערות על גופו; סיבוב בכוח של האשכים; תלישת שערות על ידי משיכתן; משיכת פטמת החזה. כמו כן חווה התובע איומים ברציחתו, ומימוש איומי רצח, בנוכחותו, כנגד כלואים אחרים.
כד.2 פרטי המעצר
1349. התובע הציג אישור על תקופת הכליאה מאת הצלב האדום (ת/71). על פי אישור זה, התובע נעצר על ידי הרש"פ, ביום 06.07.2000, נרשם על ידי הצל"א ביום 02.08.2000, ושוחרר ביום 03.01.02.
כד.3 תצהירי התובע
כד.1.3 תצהיר אשת התובע לעניין מעמדו של התובע
--- סוף עמוד 180 ---
1350. לפי תצהירה של אשת התובע, מיום 13.02.2014, כיום, אין לא לה ולא לבעלה, התובע בפרק זה, תעודת זהות ישראלית, ואף אין להם אישור שהייה כדין בישראל.