ש. ושמה היו חוקרים אחרים?
ת. לא".
1337. כלומר אם נכונים דברי התובע, הרי שהעד מטעם הרש"פ איננו העד הרלבנטי. היות ושאלה זו נותרה נתונה במחלוקת, והיות ובכל מקרה העד מטעם הנתבעת הכחיש הכחשה סתמית בלבד את קיומם של העינויים, הרי שלא הוזמה גרסתו של התובע לגבי העינויים שספג והתוצאה תהיה כי התובע הביא ראשית ראיה להוכיח כי הוא אכן עונה במהלך כליאתו.
כג.12 סיכום (החלטות ופסק דין)
--- סוף עמוד 177 ---
1338. מסקנת פרק זה היא, כי הוכח, עובדתית ומשפטית, כי התובע נעצר על ידי אנשי הרש"פ, וכי בשני המעצרים (הראשון והרביעי) מעצרו היה מנוגד לדין, בשל עילת המעצר, שהיא עילה ביטחונית שאינה בסמכות הרש"פ.
1339. על כן, מעצרים אלה הינם בגדר "כליאת שווא", לעניין העילה הנזיקית, וזאת ביחס לשתי תקופות המעצר האמורות: התקופה הראשונה היא תקופת המעצר שמיום 22.2.96 ועד יום 18.02.1999; והתקופה הרביעית היא תקופת המעצר שמיום 05.08.01 ועד יום 13.03.02.
1340. אשר לעילות התביעה ביחס למעצר השני והשלישי, לאור קביעתי כי עילות המעצר היו בתחום ה"פלילי", דהיינו: בתוך סמכות הרש"פ, תביעת התובע ביחס לשתי תקופות מעצר אלה – נמחקת, ואין במחיקה זו כדי לגרוע מזכותו, אם רצונו בכך, להגיש תביעה נפרדת נגד הרש"פ, מבלי לקבוע עמדה האם יש לו עילת תביעה מתאימה בגין מעצרים אלה.
1341. כמו כן הוכח, ברמה של ראשית ראיה, כי בשני המעצרים הללו, הראשון והרביעי, עונה התובע זה על ידי אנשי הרש"פ. לתובע קיימת גם עילה נזיקית של תקיפה ביחס לשתי תקופות מעצרו, אשר לגביהן נקבע כי קיימת לרש"פ אחריות נזיקית.
1342. מסקנתי, ככל שמדובר במעצר הראשון והרביעי, היא בגדר החלטת ביניים "חיובית", שתוצאתה היא כי יש לדון בשלב הבא של קביעת הנזק והפיצוי, בעניינו של תובע זה.
1343. ככל שמדובר במעצר השני והשלישי, החלטתי היא בגדר פסק דין, המוחק את התביעה בשתי עילות אלה.
--- סוף עמוד 178 ---
כד. תובע מס' 13 בת.א. 6120/04 – ע.ר. 1344-1457
כד.1 טענות התובע בכתב תביעתו 1344-1348
כד.2 פרטי המעצר 1349
כד.3 תצהירי התובע 1350-1373
כד.1.3 תצהיר אשת התובע לעניין מעמדו של התובע 1350-1351
כד.2.3 תצהיר התובע מיום 17.08.2003 1352-1360
כד.3.3 תצהיר אשת התובע מיום 04.02.2014 1361-1368
כד.4.3 תצהיר אחיו של התובע מיום 13.02.2014
ועדותו של האח 1369-1373
כד.4 עדות התובע בבית המשפט 1374-1376