1331. המסקנה המשפטית היא זו:
--- סוף עמוד 175 ---
א. הנתבעת, אם כן, חייבת בנזיקין, בעילה של "כליאת שווא", כלפי תובע זה, בגין שתי תקופות מעצר שונות: התקופה הראשונה היא תקופת המעצר שמיום 22.2.96 ועד יום 18.02.1999; והתקופה הרביעית היא תקופת המעצר שמיום 05.08.01 ועד יום 13.03.02.
ב. ככל שמדובר בעילות התביעה ביחס לתקופות המעצר השנייה והשלישית, התביעה נמחקת, והתובע, אם רצונו בכך, רשאי להגיש תביעה נפרדת לבית המשפט המקומי באזור יהודה ושומרון (כפי שכתבתי, לדוגמא בפרק כא.8 (פיסקאות 1048-1052)).
כג.4.11 ראשית ראיה בעניין העינויים
1332. כזכור, קבעתי כבר בפרק ח, כי לעניין העינויים די ב"ראשית ראיה", וזאת כדי לסווג הנטל ההוכחתי שיוטל על שכמו של התובע, האם בהוכחה של הנזקים שנגרמו לו רק כתוצאה מעוולת הכליאה שבוצעה כלפיו או גם כתוצאה מעוולת התקיפה שבוצעה כלפיו בתקופת המעצר (כליאת השווא)
1333. לגבי קיומה של "ראשית ראייה", ביחס לעינויים שעבר התובע במעצרים, בהם חייבת הנתבעת כלפיו בנזיקין, מצאתי "ראשית ראייה", ככל שמדובר במעצר הראשון, בעדותו של התובע, בעמ' 1041 לפרוטוקול מיום 30.1.14:"בגלל כל מה שקרה, כל מה שאמרו לי אמרתי כן... אי אפשר להגיד לא כי אני חוזר לעונש ומקבל מכות עד שאגיד כן".
1334. אשר לעינויים שנטענו, בתקופת המעצר הרביעי, יש לכך "ראשית ראיה", בעמ' 9 לת/451א ובעמ' 1886, לפרוטוקול עדותו של התובע, מיום 17.9.15: "תמונה שלו והרביץ, וכל תמונה, כל ציון, כל סימן שאני רואה על הגוף שלי מזכיר לי אותו".
1335. הנתבעת מצידה הכחישה טענות אלו, ובסעיף 5 לתצהירו של מועצתם קשוע מיום 30.7.15 נכתב כי "במהלך חקירתו הודה הנ"ל מרצונו החופשי, ללא שהופעלו עליו עינויים או לחץ, בחשדות שיוחסו לו וכן בעבירות של שיתוף פעולה עם ישראל, מסירת מידע לאויב ועוד עבירות על החוק הפלסטיני".
--- סוף עמוד 176 ---
1336. בעדותו חזר המצהיר על דבריו כי הוא היה זה שחקר את התובע (עמ' 1751 לפרוטוקול מיום 10.9.15). ברם, התובע העיד כי לא חקר אותו איש חוץ מאדם בשם נעים זומרי. כך בעמ' 1884 לפרוטוקול מיום 17.9.15:
"ש. חוץ מנעים זומרי לא חקרו אותך בכלל, אף אחד?
ת. לא.
ש. כל החקירות שלך היית עם פנים גלויות?
ת. עיניים כן.
ש. היו עוד חקירות אחרות שהיית עם שקית על הראש?
ת. רק מתי שהייתי בעונש.
ש. ושם גם נחקרת?
ת. בעונש זה כולם מרביצים, שורפים רק בשביל העונש.