--- סוף עמוד 119 ---
3559. הנתבעת העלתה טענות שונות לחוסר אמינותו של העד – התובע – ותמכה דבריה, בין היתר, בכך שלא סביר שאדם שפוגש גורם בכיר, כגון: ג'בריל רג'וב, לא היה מזכיר זאת, דבר ראשון, בתצהירו, ואילו התובע הזכיר את פגישתו עם ג'בריל רג'וב, לראשונה, רק בעדותו. התובע תירץ זאת בכך שאותה פגישה עם ג'בריל רג'וב לא הייתה משמעותית עבורו. על כך, תמהה הנתבעת.
3560. סבור אני כי הצדק עם התובע. לפגישתו עם מר רג'וב, עם כל הכבוד לתפקידו הבכיר, לא הייתה כל נפקות לטענותיו של התובע, בתובענה זו, או לאסמכתאות מטעמו.
ככל הנראה, יותר מאשר פגישתו עם אישיות בכירה זו, עניינו את התובע – קורותיו במהלך מעצרו. ניתן להבין מדוע. אינני מוצא כל פסול במועד בו הזכיר התובע את הפרט המדובר.
3561. על כל פנים, אם לשיטת הנתבעת הייתה חשיבות לפגישה בין התובע לבין ג'יבריל רג'וב, היה על הנתבעת להזמין את מר ג'בריל רג'וב להעיד מטעמה. משלא עשתה כן, פועל הדבר לרעת הנתבעת.
3562. בנוסף טענה הנתבעת כי מעדותו של התובע עולות סתירות ביחס לפער הזמנים בין תצהיר לתצהיר. התובע טען כי בין תצהיר לתצהיר שהגיש עברה שנה, בעוד לאמיתו של דבר עברו כ- 6 שנים, בהקשר זה, טוענת הנתבעת כי לא ברור כיצד הגיש תצהיר, בשנת 2012, אם איננו זוכר את מה שקרה איתו.
3563. תשובתו של העד – התובע – לכך, הייתה כדלקמן (עמ' 423, לפרוטוקול מיום 15.11.12):
"ש. אמרת שנה וקצת?
ת. אני לא יודע.
ש. אתה לא יודע למה אתה לא אומר אמת?
--- סוף עמוד 120 ---
ת. אתה חושב שאני אשקר בגלל שנה או שנתיים בכל הסיפור?
ש. אבל אתה משקר בבית המשפט, לא אומר אמת?
ת. ראשית כל אני לא משקר. אני יש לי בעיה מכל מה שקרה איתי בעניין הזיכרון, תאריך או לא תאריך. אני לא אזכור שנה שנתיים בגלל הדיון. אני לא מעניין אותי העניין הזה. תראו, אם העניין או הסיפור לא כל כך חשוב וזה נחרת במחשבה שלי אני לא אזכור את זה. העניין של ההבדל בין שנה שנתיים או שש שנים לא מעניין אותי".
3564. טעמיו של העד – התובע – אינם מופרכים. לתובע קיימת בעיה בזיכרון לטווח רחוק, והוא מתקשה לזכור פרטים, שלא נתפסים בעיניו כחיוניים. אחד מפרטים אלו הוא זה הנוגע למועדים בהם חתם על תצהיריו.
3565. לטעמי, אין הדבר משליך אודות תוכן תצהיריו, אשר עוסק בפרטים שהיו משמעותיים מאוד בעבורו. סביר להניח, כי אילו היה התובע תופס את מועדי התצהירים כמועדים משמעותיים לתביעתו, הוא היה עושה מאמץ רב יותר כדי לזכרם. הנחה זו נתמכת בהמשך חקירתו, באותו המקום, בה נשאל: