לקחו ממני את הדברים שלי, אח"כ הכניסו אותי לחקירה. התחילו לפנות אלי בשאלות ממתי התחיל הקשר שלי עם אנשי המודיעין הישראלי ושאנשי המודיעין הישראלי שלחו אותי לירדן כדי לבצע דברים שם, לעשות משימות".
3585. בעמ' 427 לפרוטוקול, הבהיר התובע כדלקמן:
"ש. איפה גרת כשנעצרת?
ת. בפעם הראשונה או השנייה?
ש. בראשונה.
ת. בפעם הראשונה כשבאתי לגשר מירדן, גרתי בעיר....
--- סוף עמוד 125 ---
ש. נעצרת בגבול?
ת. כן".
3586. בפרוטוקול, מיום 18.11.12, נאמרו אותם הדברים (עמ' 436):
"ש. אני שואל על המעצר ביריחו בשנת 96'.
ת. כן, אני זוכר.
ש. מאיפה לקחו אותך, מהבית?
ת. בדרכי חזרה מירדן על הגשר".
3587. מעצרו של התובע יכול היה להתבצע במעבר נהר הירדן, שהוא מעבר הגבול הראשי בין ירדן וישראל, השוכן בסמוך לעיר בית שאן, בישראל, או בגשר אלנבי הממוקם מעל נהר הירדן, והנמצא כ-5 ק"מ מזרחית ליריחו.
סביר יותר, כי התובע נעצר בגשר אלנבי, משום שהוא משמש כמעבר גבול בין יהודה ושומרון וישראל לירדן, ומשום קרבתו לעיר יריחו (ונראה כי שוביו של התובע, מטעמי קרבה פיזית, אכן בחרו לקחתו לעיר יריחו).
3588. הוכחה נוספת לכך שמיקום המעצר היה גשר אלנבי, הוא מקום מגוריו של התובע עובר למעצר – העיר עיר....
אילו הייתה הנתבעת עוצרת את התובע בתחומיה, ולא במעבר הגבול הסמוך לעיר יריחו, הרי שסביר יותר כי התובע היה נעצר בעיר מגוריו (התובע אישר הנחה זו במשתמע בעמ' 424 לפרוטוקול מיום 15.11.12).
3589. עצם העובדה שהוא נעצר – לגירסת הנתבעת – בעיר יריחו, מעידה על כך שהדבר נעשה בסמיכות לאותה עיר.
--- סוף עמוד 126 ---
3590. כאשר שמשלבים את דבריו של התובע, כי הוא נעצר על הגשר, כאשר עבר את הגבול, מגיעים למסקנה כי הוא נעצר כאשר נכנס לתחומי ישראל, בסמיכות לעיר יריחו – בגשר אלנבי.
3591. בכל מקרה, משעה שאמר התובע כי הוא נעצר במעבר הגבול, ברור כי הוא נעצר בתחומי מדינת ישראל, תחום שהוא מעבר לסמכותה המשפטית או הטריטוריאלית של הרשות הפלסטינית. לגבי תובע זה, די במיקום המעצר כדי לקבוע כי מעצרו של התובע אינו כדין.
נד.3.3.9 עילת המעצר
3592. מעבר לצורך, עילת המעצר אינה באחריות הרש"פ, כפי שנראה לעניין המעצר השני, כמפורט בפסקאות 3615-3617, בתת פרק נד.4.4.9.
נד.4.3.9 סיכום לעניין המעצר הראשון
3593. הנתבעת חייבת, איפוא, כלפי התובע בגין מעצר, שתחילתו ביום 23.3.96, ואשר נמשך 75 יום (בהתאם למכתב מיום 09.11.09 (ת/463 + תרגום לעברית – ת/463 א), לא הייתה מחלוקת על מניין הימים האמור).