נה.3.12 מיקום המעצר
3746. זו הייתה גירסתו של התובע, בעניין מיקום מעצרו (עמ' 4 לתצהירו של התובע, מיום 22.12.08):
"... אני הגעתי לכפר ... להלוויה של האבא שלי ואז עצרו אותי בכפר, הגיעו אנשים רבים כדי לעצור אותי".
3747. כך העיד התובע בבית המשפט (עמ' 1175, לפרוטוקול מיום 13.4.14):
"ש. באיזה יום ההלוויה של אביך הייתה?
ת. בשנת 2001 פברואר.
ש. ביום של ההלוויה של אביך באותו יום עצרו אותך.
--- סוף עמוד 160 ---
ת. לא. אני גר בישראל, חזרתי הבייתה כשאח שלי נהרג, ואחרי זה בחודש פברואר חזרתי שוב פעם להלוויה של אבי.
ש. באותו יום של ההלויה באו?
ת. לא באותו יום של ההלוויה, בימים של האבל באו.
ש. מתי עצרו אותך, בפברואר או באפריל?
ת. באפריל.
ש. כמה זמן לוקח אבל?
ת. זה לא באבל, זה כשיישבתי בבית, כשאבי מת, חזרתי הבייתה ל....
ש. כמה זמן היית ב... לאחר שאביך מת?
ת. חודש וחצי או חודשיים, ואז לקחו אותי לכלא וזהו. אחרי שיצאתי מהכלא, חזרתי לישראל, אחרי חומת מגן".
3748. לעומת האמור, גירסתו של העד מטעם הנתבעת, מוראד מוחמד אחמד אבו רומייה, הייתה כי התובע זומן לחקירה, והוא התייצב לקראתה, מיוזמתו.
גרסתו הובאה בעמ' 1776 לפרוטוקול מיום 10.9.15 (ההדגשה הוספה):
"ת. אנחנו אז שזימנו אותו אצלנו לחקירה זה בגלל שהיו אמורים להיות סכסוכים משפחתיים וגם היה אמור להיות אחרי או בעקבות זה הפרות סדר ואנחנו זימנו אותו כרגיל והוא בא ברגליים שלו".
3749. תגובתו של התובע על עדותו של מוראד רומייה, הובאה בעמ' 1875, לפרוטוקול מיום 17.9.15:
--- סוף עמוד 161 ---
"ש. ... מה יש לך להגיד על העדות שלו? אנחנו מדברים על מי שהזכיר אותך, הציג עצמו בשם מורד מוחמד אחמד אבו רומייה.
...
ת. אני כן, החוקר הזה אני מכיר אותו, זה שחקר אותי, ברגע שלקחו אותנו. לא זימנו אותנו, באו וחטפו אותנו מהבית, לא כמו שהוא סיפר. שמו שקית על הראש שלי ולקחו אותי לאזור חלחול, מ...".
3750. לטעמי, סביר יותר שאילו היה התובע, שהיה בעל אזרחות ישראלית, מקבל זימון לחקירה אצל הרש"פ, לא היה מתייצב אליה, וללא אומר ודברים היה ממהר לברוח על נפשו לתחומי ישראל.
3751. הקביעה העובדתית תהיה, אפוא, בניגוד לגירסתו של העד מטעם הנתבעת, כי התובע הובא, על כורחו, לחקירה זו, בעת ששהה בכפר ..., מקום מגוריו באותה התקופה.
3752. הכפר ... מצוי בשטח B. זה שטח שעליו חלה ההוראה הקבועה בסעיף XIII 2(א) להסכם הביניים, שכותרתו "ביטחון" (security), הקובע את חלוקת האחריות הביטחונית, וזו לשונו (כתבי אמנה, שם, בעמ' 15):