3761. כך העיד העד מטעם הנתבעת מוראד אבו רומיה (עמ' 1770, לפרוטוקול מיום 10.9.15):
"ש. מה סיפרת על א.ב.?
--- סוף עמוד 166 ---
ת. אנחנו זימנו אותו אצלנו. שלחנו לו זימון והוא הגיע אלינו. שחקרנו אותו או תשאלנו אותו, הודה שהוא משתף פעולה ושהוא ניסה לעשות הפרות סדר ובלאגן".
3762. האם הייתה זו עילה "מעורבת", הכוללת שיתוף פעולה והפרות סדר כלשהן, או האם התובע היווה גם סיכון ביטחוני לתושבי הרשות?
3763. מדוחות החקירה של התובע אצל הרש"פ, עולה כי התשובה על כך הינה בשלילה.
3764. מדו"ח החקירה, מיום 6.4.01 (ת/507), עולה כי חקירתו של התובע נסובה אך ורק אודות עבודתו של התובע עם המודיעין הישראלי, ומסירת שמות אנשים נוספים שגויסו לעבודה עם המודיעין הישראלי. הוא סיפר כי הוא נקשר עם המודיעין הישראלי, משנת 1984. התובע הודה בפני חוקרי הרש"פ כי בקשת המודיעין ממנו הייתה כי הוא ימסור להם כל מידע שיש לו אודות משתפי פעולה או מבוקשים נגד מדינת ישראל. חקירה בעניין נוסף, לא התבצעה.
3765. מדו"ח החקירה של התובע אצל הנתבעת, מיום 10.4.01 (ת/508), עלה כי נושא החקירה היה "הקשר שלו [של התובע הנוכחי] עם המודיעין הישראלי". גם בחקירה זו הודה התובע כי הוא התבקש על ידי המודיעין הישראלי לספק מידע, שהוא שומע על מבוקשים וכל פעולה כנגד מדינת ישראל. גם בחקירה זו מסר התובע שמות של מגויסים נוספים לעבודה עם המודיעין הישראלי. גם כאן, חקירה בעניין נוסף, לא התבצעה.
3766. מעצרו וחקירתו של התובע היו, אם כן, אך ורק בגין החשדות שהתעוררו כנגדו, כי שיתף פעולה עם מדינת ישראל. גם מטעם זה לכשעצמו, יש כדי לקבוע כי מעצרו של התובע נעשה על ידי הרש"פ, בחוסר סמכות.
3767. כזכור, נטילה של הרש"פ, בכוח הזרוע (תרתי משמע), סמכות שיפוט בגין מעשים בעלי אלמנט ביטחוני, שסמכות השיפוט בגינם מצויה כעל פי הסכם הביניים בידיה של ישראל, מהווה לכשעצמה כרסום בסמכויותיה הביטחוניות של ישראל, ובמהותה מהווה עבירה בעלת השפעה פוטנציאלית על ביטחון האזור. כלומר, גם עבירה של
--- סוף עמוד 167 ---
התעמרות במשתפי פעולה, ככל עבירה ביטחונית אחרת מצויה בתחום השיפוט של מדינת ישראל (ראה לעיל פיסקאות 775-778 וגם פרק יט. 9 לעיל)
3768. הנתבעת, אם כן, חבה כלפי התובע בעילת נזיקין של כליאת שווא, וזאת בגין מעצר מיום 5 באפריל 2001 ועד ליום 11 באפריל 2002.
נה.13 ראשית ראיה לעניין העינויים
3769. הנתבעת השיגה על ההגדרה "עינויים", בנוגע לפעולות שאינן פיזיות באופן מובהק. ניתן להניח, שאחת מהן היא מניעת מזון ומתן האפשרות לאכול רק בתמורה לתשלום, שהובא על ידי המשפחות.