3802. התובע העיד כי הוא שימש כנהג הסעות, טרם מעצרו, וכי לא היה מבוקש על ידי הרש"פ. הוא נחטף על ידי ארגון "אמין אל ווקאי" (הביטחון המסכל), בעיר חברון. הוא ידע כי מדובר באנשי הביטחון המסכל, מפני שהם ירדו מהרכב, אמרו לו שהם שוטרים, והראו לו את תג הזיהוי. מדובר היה ב- 7-8 אנשים, שהגיעו ברכב משטרתי, כשהם אינם לבושי מדים.
התובע ירד מרכבו, ועמד לידם, והם זרקו אותו פנימה אל הרכב שלהם, ונסעו לבניין "אל עמארה", בעיר חברון. שם, נשאר התובע כלוא במשך 70 או 75 יום, לצורך חקירה. הוא נחקר כל היום בתחלופה של 5 או 6 אנשים, כאשר כל שעה היה בא מישהו אחר וחוקר אותו. את שמותיהם של חוקריו לא זכר התובע, אך הוא ידע שהחוקרים השתייכו למנגנון הביטחון המסכל.
3803. לאחר מכן, הועבר התובע, לפי דבריו בעדותו בפניי, לדהריה, שם שהה עד ששוחרר על ידי צה"ל. הוא לא זוכר באיזו שנה, אך זוכר כי היה עצור 18 חודשים.
--- סוף עמוד 178 ---
3804. לאחר שצה"ל שחרר את התובע, לקחו אותו למחנה מג'נונה, ומשם לגוש עציון. כאשר נשאל על ידי קצין צה"ל, אם הוא משת"פ, ענה התובע שהוא איננו כזה, ולכן, שחררו אותו הביתה.
העד הוסיף כי אם היה לו מספר של משת"פ – מאת המודיעין הישראלי – היו משחררים אותו לבית מלון.
3805. התובע סיפר בעדותו כי הוא ספג מכות קשות, גם בכלא חברון וגם בכלא דהריה. הוא הראה סימנים של כוויות על זרוע ימין, שהן תוצאה של כיבוי סיגריות על גופו. הוא העיד כי איש לא הגיע לבקר אותו בכלא, מלבד ארגון הצלב האדום, אשר אנשיו ביקרו אותו בכלא בדהריה, והביאו לאסירים סיגריות, והלכו. העד ציין בעדותו, כי המשטרה הפלסטינית הזהירה אותו שלא להגיד לצלב האדום, שהיכו אותו.
3806. העד – התובע – הגיע במדי אסיר, מפני שהוא עצור בישראל, בגין עבירת אלימות במשפחה. הוא העיד, כי הוא מרצה עונש מאסר באגף פסיכיאטרי, ומקבל תרופות. הוא ייחס את מקור הנטיות האלימות שלו, לתקופת מעצרו על ידי הנתבעת.
נו.5 תצהיר התשובה מטעם הנתבעת
3807. התשובה של הנתבעת לשאלון התובע ניתנה בתצהיר (ת/599), חתום על ידי מר ראאד טאהר עמאירה, מטעם הנתבעת. המצהיר מודה כי התובע נעצר פעם אחת על ידי הביטחון המסכל, ביום 14.09.2000, מפני שיוחסו לו עבירות של שיתוף פעולה. התיק הועבר לתובע הכללי, וזה חתם על כתב אישום שהוגש כנגד התובע. אם כי ככל הנראה לא התקיים הליך שיפוטי נגד התובע, והוא שוחרר, בפלישת צה"ל לכלא – בעודו ממתין למשפטו.