ת/594ב – מסמך מאת הביטחון המסכל, המסכם את הפרטים המתייחסים לתובע, ובהם, תאריך מעצר: 16.01.2001; מקום המעצר: הביטחון המסכל; תאריך ההבאה: 19.01.01; הובא בפני: התביעה הכללית; תאריך השחרור: 02.03.2001.
עוד נכתב במסמך הנ"ל, כי לאחר שהתובע עבר בדיקות רפואיות, הוא אינו סובל ממחלות.
ת/594ג – צו מעצר מאת התביעה לביטחון המדינה. תקופת המעצר המאושרת היא 15 יום. מובהר במסמך, כי הוחלט על מעצרו של התובע
--- סוף עמוד 204 ---
למשך 15 יום, בגין עבירת ביטחון, וניתנת בזאת הסמכות לכוחות הביטחון לעצרו במרכז מעצר הביטחון המסכל. צו המעצר נחתם על ידי התובע הכללי, ביום 01.02.2001.
ת/594ד – צו מעצר נוסף, בו צוין כי הוחלט על מעצרו של התובע, למשך 15 ימים נוספים, בגין עבירה ביטחונית, וניתנת בזה סמכות לכוחות המעצר לעוצרו במרכז הביטחון המסכל. על הצו מופיעה חתימת התובע הכללי, מיום 01.03.2001.
המסמכים לעיל צורפו גם כשהם במקורם בשפה הערבית, וסומנו: 594 ה-ח.
נז.9 טענות הנתבעת
3923. התובע הצהיר בעדותו, כי יש לו תעודת זהות ישראלית, משנת 1994; אך, תעודת זהות זו לא הוצגה.
הוא נשאל, האם פנה למשרד הפנים, כדי להראות שהייתה תעודת זהות קודמת, והוא השיב, כי פנה למשרד הפנים. אין בפנינו התמונה האמיתית לגבי הסטטוס שלו (עמ' 1358).
3924. התובע העיד כי השתחרר חודש לפני מתן העדות, מכלא שרון, וכי היה זה גזר דין שני לאחר שנתפס בניסיון של גניבת רכב. הוא הצהיר בפני בית המשפט, כי ניסיון הגניבה הינו תוצאה ישירה של הטראומה שנותרה לו, שכן לפני כן לא היה בעל עבר פלילי.
על כך משיבה הנתבעת, גם בלי חוות דעת בנושא זה, כי ברור שמדובר בטענה מגוחכת.
3925. הנתבעת אישרה כי התובע נעצר, בשנת 2001, בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל, ושוחרר, בשנת 2002, מכלא דהריה, על ידי כוחות צה"ל.
--- סוף עמוד 205 ---
3926. הנתבעת טוענת כי יש אסמכתאות בכתב למעצרו של התובע. כוונתה הייתה למסמכים הבאים:
א. מסמך, מיום 21.12.09, מטעם הרשות הלאומית הפלסטינית (ת/594), הכולל פרטים אודות התובע. בין היתר, צוין שם כי התובע זומן, ביום 16.1.01, למשרד הביטחון המסכל בחברון, בשל ביצוע עבירות על חוק פלסטיני, והוא נשפט בבית משפט מוסמך בשטחי הרשות. במהלך תקופת המאסר נפגש עם עו"ד, נבדק על ידי רופא מומחה, וקיבל טיפולים רפואיים. עוד מציין המסמך, כי התובע לא נחשף לפגיעה נפשית או פיזית. התובע שוחרר, ביום 20.3.01.