--- סוף עמוד 221 ---
ש. מי זה שמאי שאתה מזכיר בתצהיר?
ת. האחראי על השיקום, הוא המפעיל".
4007. ובתצהירו, מיום 16.3.11, פירט התובע את הדברים הבאים (עמ' 2):
"הצבא הישראלי נכנס לכלא של הרשות הפלסטינאית בשעה 4:30 5:00 בבוקר, ואז השתחררנו, אני ו-ג.ע. וגם כ.ז. וגם הרבה אנשים. לקחו אותנו לגוש עציון, ומשם נלקחנו לבית מלון בתל אביב. שאלו אותנו שאלות, א. ו-ש. ונתנו לנו כסף. אני וכ.ז. היינו חודש בבית מלון בתל אביב".
4008. בהקשר זה אזכיר את עדות התובע מס' 2, בתיק ת.א. 7123/05 – ע.פ., מיום 23.10.2014 (בפרק נו. 2. 6 לעיל), בעמ' 1379 לפרוטוקול, אשר אמר כי אם היה לו מספר של משת"פ – מאת המודיעין הישראלי – היו משחררים אותו לבית מלון. בכל מקרה, ניכר מן הטיפול הצמוד שקיבל התובע מידי מדינת ישראל, כי הוא היה בקשר קודם עימה, וקיימת סבירות יתירה לכך שאותו הקשר נשא אופי של שיתוף פעולה עם המודיעין הישראלי.
4009. בכל מקרה, נקודה זו שומטת את חוקיות המעצר, משום שמדינת ישראל לא נהגה כך ביחס לכל אסיר שהשתחרר מהכלא הפלסטיני. על כן, גם במקרה שאין מדובר בתובע, שהוא משתף פעולה, הרי שלמצער, קיימת וודאות כי מדובר באזרח ישראלי, לכל דבר ועניין, דבר שאף בכוחו לקבוע כי המעצר איננו בסמכותה של הרש"פ.
4010. הראיות שהובאו בפניי על ידי התובע ועל ידי תובע מס' 2 בת.א. 7123/05 (בפרק הקודם, פרק נו) תומכות בהנחה כי כנגד התובע הועמדו ראיות להיותו משתף פעולה עם ישראל.
4011. גם עילת המעצר יש בה, איפוא, כדי לשלול את חוקיות מעצרו של התובע על ידי הנתבעת, וזאת, בנוסף לעניין אזרחותו.
נז.12 ראשית ראיה לעניין העינויים
--- סוף עמוד 222 ---
4012. יצוין, כי גם לתובע, בדומה לתובע מס' 1 בת.א. 7123/05 – א.ב. – לא סופק מזון, ככל הנראה, בהיותו בכלא דהרייה, והוא נאלץ לרכוש את מזונו, בעצמו.
כך עולה מסעיף 16, לתצהירו של התובע מיום 21.6.04.
4013. כזכור, הנתבעת קבלה על הגדרת פעולות עינוי שאינן אקטיביות במובהק, כ"עינויים", וטענותיה ייבחנו, לגופן, במסגרת קביעת גובה הפיצויים לכל אחד ואחד מן התובעים. בכלל כך יידון סוג העינוי של מניעת מזון.
4014. ראשית הראיה לקיומם של עינויים, תיבחן בכל מקרה על פי ביצועם של עינויים פיזיים, המוגדרים כעינויים, לפי שיטתם של שני הצדדים, גם כאלו חווה התובע.
4015. בעמ' 4 לתצהיר, מיום 21.6.04, סיפר התובע כי:
"... היו שופכים עלי מים קרים, והייתי קשור כל הזמן בידיים וברגליים. הייתי בתא קטן עם עוד שני אנשים, וישנים על הרצפה רטובה. היה לנו רק מים קרים, שהיינו מתרחצים. לא היה מים חמים, והייתה נכנסת לתא רוח קרה, והיינו מתים מקושי הקור. וזה אחד מהשיטות העינויים היו קושרים הרגליים שלי עם רובה קלאשניקוב, ושני שוטרים היו מרביצים לי עם שרשרת מברזל על כל הרגליים, קוראים לזה 'פלקה'".