--- סוף עמוד 317 ---
סב.2 פרטי המעצר
סב.1.2 אישור ראשון של הצלב האדום על תקופת הכליאה
4470. באישור הראשון מטעם ארגון הצלב האדום (ת/735), נכתב כי התובע נעצר, ביום 02.04.1997, נרשם אצל ארגון הצלב האדום, ביום 08.04.1997, ושוחרר ביום 21.04.1998.
סב.2.2 אישור הצלב האדום על תקופת כליאה נוספת
4471. באישור השני מטעם ארגון הצלב האדום (ת/736),נאמר כי התובע נעצר, ביום 10.05.2001, נרשם אצל הארגון ביום 12.06.2001, ושוחרר ביום 04.04.2002.
סב.3 תצהירי התובע
סב.1.3 תצהיר התובע, מיום 10.05.2004
4472. התובע חתם על תצהיר ביום 10.5.04 (ת/547 בערבית + תרגום התצהיר – ת/547א). בתצהיר כותב התובע, כי הוא נעצר בשנת 1997, בביתו ב..., על ידי ארגון הביטחון המסכל של הרשות, זה היה בחודש חמישי בשנת 1997. אנשי הביטחון המסכל היכו אותו ועינו אותו.
אחר כך, העבירו אותו לעיר שכם לאלמקטעה (באחריות ארגון הביטחון המסכל). גם שם המשיכו להכות אותו, ואמרו לו שהוא משתף פעולה עם השב"כ הישראלי.
בהיותו אצל הביטחון המסכל עונה התובע באופנים קשים: בין היתר הוא הושם בחדרון קטן, והיו מכים אותו במקלות, על ראשו.
--- סוף עמוד 318 ---
4473. התובע מספר בתצהירו הנ"ל, כי לאחר מכן הוא הועבר אל העיר שכם, ובמשך כל הדרך היה קשור בידיו וברגליו. כאשר הגיע לשכם, היכו אותו אנשי הרש"פ, קשות, עד שאיבד את הכרתו.
כאשר התעורר, אמרו לו שהוא מואשם בשיתוף פעולה. אל התובע הגיע אדם, שאמר לו, שהוא המנהל של הביטחון המסכל בטובאס, ואמר לו שאם יודה ששיתף פעולה עם השב"כ הישראלי, ומה מסר לשב"כ הישראלי, כי אז יפסיקו את העינויים ויחזירו אותו ל... אנשי הנתבעת עינו את התובע קשות, ואמרו לו, שימות בכלא, או שיעבוד בעבודות כפייה בהר הסמוך לכלא, עד סוף חייו (הוא עבד שם מהבוקר עד הלילה וגם שם היו מענים אותו).
4474. לאחר 14 חודשים מיום שנכלא התובע, בא אחד מן האחראים של הנתבעת, אדם בשם "אחמד בראקה", ואמר לתובע שהפעם הצליח להימלט ממוות, אבל "שלא ידאג", כי הוא ימות, אחרי כמה זמן. באותו יום, זוכר התובע כי הוא יצא מהכלא.
4475. אחרי עשרה ימים מיציאתו של התובע מהכלא, שוב ביקשו אנשי הביטחון הפלסטיני שיגיע אליהם לחקירה, ואמרו לו, שהוא משת"פ עם השב"כ הישראלי. הם נהגו לזמנו לחקירה ולענותו בכל יום, ובסוף היום היו מוציאים אותו לחזור לביתו. כך היה בכל הימים שהיה מחוץ לכלא.
4476. עצרו את התובע, פעם שנייה, בשנת 2001, בחודש החמישי. בתצהירו סיפר התובע כי בסוף החודש הרביעי הגיעה הוראה מהמוחבראת, לכלוא אותו ולהעבירו למקום בשם "נורבדוק". נסעו לשם במשך שעה, וכאשר הגיעו לאותו מקום, שמו אותו בתא, והחלו לענות אותו. השומר שאל אותו, אם הוא עובד באלמחבראת הישראלי.