4477. אחר כך, העבירו את התובע לכלא שכם (שאיננו הכלא המרכזי בעיר). גם שם עינו אותו, והיו אומרים לו, שהוא משתף פעולה עם ישראל.
4478. לאחר ארבעה חודשי עינויים, העבירו את התובע לכלא המרכזי בשכם, שם עונה התובע את העינויים הכי קשים. בנוסף, היו לוקחים אותו מהבוקר עד הערב לעבוד.
--- סוף עמוד 319 ---
4479. בהקשר זה הוסיף התובע וכותב בתצהירו הנ"ל, כי כאשר הצלב האדום היה מגיע, היו מתנהגים אליו יפה, ונותנים לו ולעצירים האחרים אוכל. אבל, בימים אחרים הוא והעצירים האחרים לא קיבלו, לא אוכל ולא שתיה, עד שצה"ל הגיע, ושיחרר אותו משם.
4480. התובע כתב בתצהירו האמור, כי סך הכל הוא שהה במעצר אצל הרש"פ, עשרים חודשים. בשנת 1997 נכלא לתקופה של 14 חודשים, ובמעצרו השני, נכלא לתקופה של 12 חודשים.
סב.2.3 תצהיר התשובה לשאלון הנתבעת, מיום 21.07.2008
4481. התובע ענה על שאלון הנתבעת. בתצהיר (ת/548), בו כתב כי הוא מחזיק בתעודת זיהוי ישנה, שקיבל מהמנהל האזרחי הישראלי, שפעל באזור יהודה ושומרון. נכון להיום, אין לו ת"ז אחרת.
4482. הרש"פ עצרו אותו פעם אחת, בשנת 1997, למשך 14 חודשים, ופעם שניה, בשנת 2001. בשני המעצרים הללו עינו אותו. גם בין שני מעצרים אלו, עצרו אותו פעמים רבות, כל פעם לזמן קצר.
4483. התובע הסביר בתצהירו, כי הוא לא ברח בין שני המעצרים הללו, מפני שלא היה לו לאן לברוח.
4484. בשתי הפעמים, היה התובע עצור בעיר שכם. בפעם הראשונה, עצרו ועינו אותו רק אנשי ארגון "אמין אל ווקאי"; ואילו בפעם השנייה, כל הארגונים של הרש"פ ניסו לחקור אותו, ולפגוע בו. המענים של הרש"פ לא הציגו את עצמם. התובע זוכר אחד, שקראו לו "אבו שפיק"; אולם, ככל הנראה, זה לא שמו האמיתי.
4485. בפעם הראשונה, היה התובע עצור בבניין של "אמין אל ווקאי", שהיה בית קומות ליד המוקטעה בשכם. הכריחו את העצירים לעבוד 12 שעות ביום. רק לאחר שנגמרה העבודה, הם קיבלו מאמא שלו את השוחד, שהעבירה לקצין בכיר של הרש"פ (היא סיפרה לתובע שהיא הלכה לבית של אותו קצין בכיר), ובזכות השוחד, שחררו אותו.
--- סוף עמוד 320 ---
4486. בפעם השנייה, השתחרר התובע מהכלא בשכם, מפני שכוחות צה"ל כבשו את שכם, ושחררו את כל הכלואים בכלא שכם.
4487. בשתי תקופות המעצרים, נלקח התובע פעמים רבות לבית החולים, כל פעם לזמן קצר, ולא השאירו אותו לישון שם. לא פתחו לו תיק שם, ולא ערכו רישומים. הם היו אומרים לרופאים שהוא "ג'סוס" (משתף פעולה), ולא נתנו לו טיפול, אמרו, שיותר טוב שימות.