4507. לשאלת ב"כ הנתבעת, ענה התובע, כי הילד האחרון שלו נולד שנה לפני שנעצר, ואת אשתו לא ראה מהפעם האחרונה שיצא מהכלא. היא ביקרה אותו רק בכלא ולא בישראל.
4508. התובע סיפר למשטרה הישראלית על העינויים שעבר, בכלא הפלסטיני, זאת משום שכאשר היו תופסים את העצירים שברחו לישראל, היו שואלים אותם, למה הם נמצאים כאן. בתשובה לשאלה זו, סיפר התובע על העינויים שעבר.
4509. התובע ענה לשאלת ב"כ הנתבעת, כי הוא לא מכיר את "רדואן" שנרצח. באשר לעציר בשם "מ.ח.", העיד התובע, כי הוא היה איתו בכלא, אך הוא לא ראה שרצחו אותו.
4510. התובע דייק בעדותו ואמר, כי בפעם הראשונה הוא לא ברח מהכלא, אלא שילם שוחד, והשתחרר מהכלא. בין הפעם הראשונה לשנייה שהיה בכלא, יכול להיות שעברו שנתיים שלוש. אך במשך אותן שלוש שנים לא ברח, משום שלא היה לו לאן ללכת.
--- סוף עמוד 324 ---
4511. בפעם השנייה בה נכלא, אחרי שנת 2002, הצבא הוציא אותם מהכלא, ולקחו אותם לחווארה. נתנו להם היתר כניסה לישראל, והוא נסע לתל אביב.
4512. התובע העיד כי כתב את תצהירו האחרון, מיום 14.2.12, כדי לסכם את שני המעצרים שלו, אשר מנו ביחד – 26 חודשים.
סב.5 תצהיר התשובה מטעם הנתבעת
4513. הנתבעת הגישה תצהיר תשובות לשאלון התובע (ת/551). תצהיר הנתבעת ניתן על ידי ראאד טאהר עמאירה.
4514. בתצהיר, מודה המצהיר בשם הנתבעת כי התובע היה כלוא בידי הרש"פ, וכי הוא נעצר פעמיים. פעם אחת, נעצר ע"י הביטחון המסכל בטובאס, ביום 01.04.1997, ושוחרר ביום 12.06.1997; בפעם השנייה נעצר בשנת 2001, על ידי המודיעין הכללי בשכם, בגין שיתוף פעולה עם ישראל, הודה והוגש נגדו כתב אישום. התובע היה עצור עד תום ההליכים, ושוחרר על ידי צה"ל ב-2002.
התובע נחקר בקשר לשיתוף פעולה עם ישראל.
4515. לשאלה האם התקיים הליך שיפוטי נגד התובע, ענה המצהיר מטעם הנתבעת כי מאחר והשב"כ הישראלי היה מעוניין בטובתם של האנשים האלה, הוא דאג לגנוב את כל התיקים, שיכול היה לגנוב מהם.
4516. המצהיר מטעם הנתבעת הכחיש שהתובע עבר עינויים ותקיפות על ידי הנתבעת.
סב.6 מסמכים רפואיים
4517. בחוות דעת הפסיכולוג מנשה כהן, אודות התובע (ת/406) נכתב כדלקמן:
"...הנ"ל נעצר ע"י הרשות ועבר עינויים אינטנסיביים בגופו ובנפשו, שהתישו אותו וסחטו את כל כוחותיו...
--- סוף עמוד 325 ---
סובל מהפרעה פוסט טראומטית קשה...".
4518. חוות דעת הפסיכיאטר ד"ר אורי ברודסקי, על התובע (ת/550), היא זו: