--- סוף עמוד 357 ---
עצמו מעדות ומהיחשפות לחקירה נגדית מצד התביעה" (ע"פ 9141/10 אברהם סטואר נ' מדינת ישראל (2014), פסק דינם של כב' השופטים אליקים רובינשטיין, עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז) [פסיקה זו יושמה, לאחרונה, על ידי בית הדין הצבאי מחוז מרכז, בהכרעת הדין בתיק 182/16 התובע הצבאי נ' סמל אלאור אזריה על ידי הרכב השופטים אל"מ מאיה הלר, אל"מ כרמל ווהבי וסא"ל ירון סיטבון].
4670. מקל וחומר, שכך הוא הדבר בתחום האזרחי, בו נדרש סף ראייתי של עמידה במאזן ההסתברויות.
כך מתואר הכלל בדבר הימנעות משאלות בנושא מסוים, במישור האזרחי, בדבריו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, המלומד י' קדמי בספרו על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1902, תש"ע-2009:
"נראה כי דין דומה לזה החל בעניין אי העדת עד, יחול גם לעניין אי הצגת שאלות לעד בשאלה מהותית השנויה במחלוקת.
וכך באו הדברים לידי ביטוי בהלכה הפסוקה:
1. 'רביעית, העד ששון שנחקר כרגיל ארוכות... לא נשאל דבר וחצי דבר בעניין זה', ולכך משקל לחובת בעל הדין; וב-ע"פ 293/83 נאמר: 'היה על הסנגור לחקור את בעל החנות בנקודה זו, אך לעניין זה', וכתוצאה מכך לא נתקבל הסברו של הנאשם לקיומה של תביעת אצבע מסבכת, אפילו כמקים ספק בלבד.
2. ע"פ 875/76: 'היעדר החקירה תומך במסקנה שיש להשאיר אמינות גירסתו על כנה, ויש בה כדי לפגום באמינות גירסתה הנגדית של הסנגוריה מאחר ולא העמידה במבחן החקירה של מי שנוגע בדבר במישרין'.
3. ע"פ 437/82: 'מותר להניח בהסתברות הגובלת בוודאות, כי שום סנגור לא היה פוסח של שאלות בדבר במקומות בהם ביקר שולחו בשעה הקובעת, ולמשמע הפגישה אותה הזכיר המערער... היה קופץ עליה כמוצא שלל רב וחוקר את פרטיה עד תום'.
--- סוף עמוד 358 ---
4. ע"א 265/59: '...העידו כעדי תביעה... אלה היו 'עדי ידיעה'... ולהם חייב היה ב"כ המערערת להציג את השאלה, אם אמנם הורתה המערערת לעובדיה שלא לנקוט בשיטת השחזות צדדיות. אך הוא נמנע מלהציג את השאלה הלזו, ורק אם הגיע פרשת ההגנה, ובהופיע עד ההגנה ... שאל ב"כ המערערת... סבור אני, כי צדק השופט המלומד בראותו את השאלה – ותשובה ההיא כ'מחוץ להזמנה' ובסרבו להסיק ממנה מסקנה כל שהיא לרעת המשיב...'.
5. ע"פ 571/86: 'ועל אף אחד מן הנושאים הללו לא נחקר בוסקילה על ידי הסנגור... בחקירה שכנגד'.
ויודגש: לכוחה הראייתי של ההימנעות – נאמר ב-ע"א 260/82: 'על דבריו אלה הוא לא נחקר חקירת שתי וערב וגם לא באה ראיה לסתור. כידוע, במקרה כזה הכלל הוא שיש לייחס משקל להיעדר החקירה הנגדית ולקבל את דברי העד כנכונים'; עם זאת – 'לכלל זה חריגים לא מעטים, הכל כמוסבר, בין היתר, ב- ע"פ 38/61... והאסמכתאות המובאות שם; ע"פ 368/73 ... ע"א 110/78...".