סג.9 ראשית ראיה לעניין העינויים
4695. התובע חזר, באופנים שונים, על טענותיו התיאוריים של העינויים אשר עונה על ידי אנשי הנתבעת, במהלך מעצרו ברש"פ. כך, לדוגמא, בעמ' 2 לתצהיר התובע, מיום 05.12.2004:
"היו מרביצים לי עם הנשק שלהם וגם ברגלים שלהם, ואחד מאנשי השירות שבר כיסא על ראשי. והמכה על ראשי השפיעה עלי מאוד, ואיבדתי הכרה, ושהתעוררתי הייתי בתא.
[כ]שהייתי איתם בחקירה היו נותנים לי מכות חזקות על החזה שלי. הייתי מבקש מהם להפסיק, ולעזוב אותי. היו ממשיכים את המכות, כי הייתי אומר להם, שוב ושוב, שאני לא יודע שום דבר, על מה שהם מבקשים ממני".
4696. ובעמ' 3-4 לאותו התצהיר, כתב התובע, כדלקמן:
"אני נזכר כמה דברים רעים שהייתי בחקירה: פעם בא אחד מאנשי הרשות, והייתה בידו סיגריה דלוקה, והוא כיבה אותה על הצוואר שלי מאחורה . לפעמים היו מבקשים ממני לעמוד עם הידיים שלי למעלה, ולעמוד על רגל אחת, וזה במשך הרבה זמן. וכשלא [הייתי] מסוגל להמשיך לעשות את הדבר, הייתי נופל על הרצפה, והיו צועקים עלי כדי לקום ולעמוד, שוב ושוב, והיו מבקשים ממני ליפול על הרגליים, ולנשק הרצפה, הרבה פעמים. גם היו מרביצים לי על האשכים שלי ועל איבר המין שלי. עד עכשיו אני סובל מכאבי ראש וכאבי גב וברגליים. לפעמים, היו מבקשים ממני לעשות הרבה סיבובים מתחת שולחן קטן. הרבה פעמים הייתי משתין במכנסיים שלי במשך החקירה. גם בלילה הייתי משתין על עצמי. ושהייתי איתם בחקירה, אף פעם לא היו נותנים לי להתרחץ, והיו עושים לי
--- סוף עמוד 365 ---
הדבר כמו נקמה. ולפעמים שהיה חם מאוד בלילה, היו מחייבים אותנו לשים הרבה שמיכות על הראש, והשמיכות היו מסריחות".
4697. התובע לא נחקר אודות טענותיו לגבי העינויים בתקופת מעצרו.
4698. ניתן היה, לכאורה, להכריע כי אין מחלוקת ממשית בין הצדדים בנושא זה, אלא שהנתבעת הכחישה טענות אלו, במסגרת תצהירו של עו"ד ראאד טאהר עמיארה מיום 23.11.10.
4699. בעדותו ענה עו"ד עמיארה לשאלה בדבר קיומם של עינויים, את הדברים הבאים (עמ' 805 לפרוטוקול מיום 16.9.13):
"ש. מה אמור היה לקרות אם בן אדם היה נעצר על ידי הרש"פ, כאשר הוא בריא ושלם בגופו ובנפשו, לאחר מספר ימים של חקירה ברש"פ המשפחה מקבלת את הגופה המתה של העצור שלכם, מה אמור היה לקרות מבחינת נהלי הרש"פ במקרה כזה?
ת. דבר ראשון החוק הפלסטיני מונע לענות אנשים. בטוח שאין לענות אנשים. ואם קרה דבר כזה, יכול לקרות בכל רחבי העולם וזה התמרדות אישית, לא מדיניות שנוהגים בה ברשות, ואם קרה דבר כזה, חוקרים את הנושא, ומקימים ועדות חקירה בנושא, חוקרים מתמחים ומוסדות עצמאיות, ושופטים את האנשים האחראים או שעשו את המעשה הזה.