4822. מעניו של התובע היו לוקחים כף חשמלית, המשמשת להרתחת מים, והיו שמים על גופו. הכניסו אותו לתוך אמבט מים חמים, הוציאוהו, והכניסו אותו מיידית לאמבט ובו מים קרים, עד שחלה מאוד מכך. שמו חבל על צווארו, והחלו בחניקתו, אך שחררו את החבל, בטרם גרמה החניקה למותו. היו תולים אותו. היו תופסים את אצבעותיו, עם פלייר, ומושכים אותן.
סה. 2 פרטי המעצר
--- סוף עמוד 32 ---
4823. התובע לא הביא אישור מטעם ארגון הצלב האדום או למעצרו, ואין בידו ראיה אובייקטיבית למעצרו, או לאורכו. הדיון בעצם מעצרו ייעשה בתת הפרק אשר יעסוק בניתוח הראיות והעדויות אשר הובאו בפניי ובהכרעות העובדתיות הנובעות מהן.
סה.3 תצהירים מטעם התובע
סה.1.3 תצהיר התובע, מיום 22.11.04
4824. מהתצהיר (ת/536 בערבית +תרגום לעברית – ת/536א) עלה כי התובע התגורר, טרם מעצרו, בכפר.... הרש"פ עצרה אותו, ביום 22.11.2000, הוא יצא מהכלא, כאשר צה"ל נכנס לג'נין, בחודש 04.2002.
4825. בתצהירו מספר התובע, כי עינו אותו בכלא, היכו אותו על ראשו, והוא לא היה מסוגל לדבר, ואז לקחו אותו לבית החולים בג'נין, לטפל בו, אבל גם שם לא טיפלו בו.
4826. בהמשך התצהיר, כותב התובע, כי מנעו מהוריו לבקר אותו בכלא, כדי שלא ידעו שום דבר ממה שנעשה עימו.
4827. כאשר הגיעו אנשים מהצלב האדום, וראו את מצבו של התובע, ביקשו לשחרר אותו מבית הסוהר, לטיפולים. אנשי הרש"פ ענו להם, כי התובע כבר היה חולה, לפני שנכנס לכלא.
במצב קשה זה, נמצא התובע, במשך שנה וחצי.
4828. עוד מסופר בתצהיר, כי כאשר היה התובע כלוא בשכם, לקחו אותו לבית משפט, ואמרו לשופט, שהוא הרג מחבלים.
אחר כך, החזירו אותו לבית הסוהר בג'נין, והיכו אותו על ראשו, כל יום. ממכות חזקות אלו, נפגע זיכרונו של התובע.
--- סוף עמוד 33 ---
סה.2.3 תצהיר התשובה לשאלון הנתבעת, מיום 19.08.2008
4829. התובע ענה על שאלון הנתבעת, בתצהיר ביום 19.8.08 (ת/537).
בתצהיר התשובה הנ"ל כותב התובע, כי מוצא הוא מכפר..., הממוקם ליד ג'נין. כיום אין לו ת"ז כלשהי. בעבר הייתה לו ת"ז, אשר נלקחה ממנו על ידי הרש"פ.
4830. אנשי הרש"פ (אמין אל ווקאי), עקרו לתובע שיניים, בלי הרדמה. יש לו עדיין סימנים על עורו, בגין הצריבות שעשו לו.
4831. לאחר 21 ימים של עינויים, הפסיק התובע לדבר, ורק לאחר שחרורו, חזר אליו הדיבור. כשנתיים וארבעה חודשים לא יכול היה לדבר, בגלל העינויים.
4832. כאשר היה התובע בכלא הפלסטיני, לקחו אותו, כשהוא אזוק, לבית החולים, משום שהוא הפסיק לדבר. הם רצו לעשות לו ניתוח בגרון. הוא עצמו לא הסכים לכך שינתחו אותו, וגם אשתו, שהגיעה לבית החולים, לא הסכימה לניתוח האמור.