4921. במקרה הנוכחי, האשימה הנתבעת את התובע ברצח, שהוא עבירת אלימות, ללא כל ספק, ומדבריו של התובע, אשר הסביר כי הוא הואשם בהריגת מחבלים, ואף חזר על כך שהנתבעת האשימה אותו בסיוע למודיעין הישראלי. ניתן להסיק, ברף הנדרש, כי עבירת האלימות אשר ביצע התובע – לטענת הנתבעת – לוותה במניע לאומני, הקשור בקשר בל יינתק למדינת ישראל.
4922. התובע, מבחינה זו, הרים את הנטל להוכיח כי עילת מעצרו הייתה עילה ביטחונית, אשר בסמכותה של מדינת ישראל. לעניין סמכות השיפוט של מדינת ישראל בתובענה אזרחית בגין מעצר ביטחוני ראה דבריי בפיסקאות 775-778 וגם פרק יט. 9 לעיל.
4923. הנתבעת חייבת, אם כן, בנזיקין כלפי התובע בגין מעצר שלא כדין, בעוולה של כליאת שווא, שתחילתו ביום 22.11.00 וסופו ביום 2.4.02.
סה.11 ראשית ראיה לעניין העינויים
--- סוף עמוד 49 ---
4924. כך כתב התובע בעמ' 4 לתצהירו, מיום 19.8.08:
"בפה שלי חסרים שלי ארבע שיניים, האנשים של הרש"פ, של אמין אל ווקאי, עקרו לי בכוח בלי הרדמה, זה היה חלק מהאלימות נגדי.
עשו לי צריבות מחשמל ויש לי סימנים על גופי וחתכו בסכין ויש סימנים. כבלו אותי לכיסא ברזל והניחו את כפות רגלי מתחת לרגלי הכיסא וכל הגוף לחוץ על כפות רגלי, ואז ארבעה אנשים של הרש"פ לחצו על הכיסא, ומרוב כאבים דחפתי את כולם, ואז נפלתי על קצה של סורג פנימי של חלון. עד היום יש סימן לפגיעה על ראשי...
כל הזמן בכלא פגעו בי באלימות, שמו אותי בתוך תא ביוב עם הלכלוך והצואה שבפנים, נתנו לי אוכל גרוע בשר כלבים וחמורים עם לחם ישן ויבש".
4925. בעמ' 1, לתצהיר מיום 22.11.04 כתב התובע:
"משך ארבעים יום אצל הרשות הפלסטינית קיבלתי עינויים. בהתחלה של העינויים הכניסו אותי לאמבטיה עם מים מאוד חמים, ואחר כך למים קרים, ואז הייתי חולה, והיו מרביצים לי עם מקל וכבל חשמלי, והיו שופכים עלי מים קרים – והיו מרביצים לי על צוואר, והיו קושרים איבר מין שלי, בחבל שהיו קושרים אותו לדלת. והיו מעמידים אותי על כוסות תה, על אבן. הייתי מבקש מהם רחמנות והצלה ללכת לשירותים לעשות הדברים".
4926. כך כתב התובע בעמ' מס' 2 לאותו התצהיר:
"הם היו כל כך כועסים עלי, שהיו מרביצים לי על ראשי ומוחי, והפכתי למשוגע, לא מסוגל לדבר. אז לקחו אותי לבית החולים, בג'נין, בשביל טיפולים. אבל שמה לא עשו לי שום דבר... אחרי שיצאתי מבית הסוהר, הלכתי לרופא, וטיפל בי. אחר כך, חזר לי הקול שלי".