--- סוף עמוד 50 ---
4927. בעדותו, מיום 18.5.14, ענה התובע לשאלות ב"כ הנתבעת, כדלקמן (עמ' 1262 לפרוטוקול):
"ש. כמה פעמים ראה אותך רופא של הצלב האדום?
ת. פעם אחת.
ש. בדק אותך?
ת. כן. בדק בגרון. לא יכולתי לדבר".
4928. וכך, בעמ' 1264, לאותה העדות, אמר התובע:
"ת. ...אישתי לא רצתה שיעשו לי ניתוח בגרון. הביטחון המסכל לא היה מעוניין, לא שאל לא דאג. משעה שש עד שש היו קושרים את הידים שלנו מאחורי הגב.
ש. הביטחון המסכל לקח אותך לבית חולים.
ת. כן, כשלא יכולתי לדבר.
ש. בא רופא בבית החולים, ואמר, שאתה צריך לעבור ניתוח.
ת. כן, ואמר שיביא אותי עם מקרופון, שאוכל לדבר.
ש. באה אישתך, ואמרה, לא. הוא לא יכול לעבור ניתוח.
ת. כן, היא אמרה, שיישאר אילם.
ש. אז אישתך היא זו שהעדיפה שלא תדבר, שתישאר אילם, ולא הביטחון המסכל התנגד?
--- סוף עמוד 51 ---
ת. נכון. אמרו שאני צריך לעבור ניתוח, ושאדבר דרך המיקרופון. היא אמרה, לא, שהיא תיקח אותי לישראל, ושם יטפלו בי".
4929. בעדותו של תובע מס' 20 בתיק זה, מר פ.ס., עלתה ראיה נוספת לכך שהתובע עונה, במהלך מעצרו, ובשל כך איבד את יכולת הדיבור. כך אמר אותו העד (עמ' 1449, לפרוטוקול מיום 15.12.14):
"ש. מי זה ה.ע. שאתה מזכיר בתצהירך?
ת. הוא הפך להיות אילם בכלא.
ש. כשאתה כותב בתצהיר שזה היה אחד החוקרים שלך, זה לא נכון?
ת. אני לא מבין את השאלה. אני אומר שזה לא חוקר. היה עצור בשם ה.ע., שהפך אילם תוך כדי חקירה".
4930. גם בעדות זו יש כדי לחזק את דבריו של התובע, כי העינויים הקשים שעבר גרמו לתובע להפוך להיות אילם. מכללא, מהווה הדבר חיזוק לגבי קיומם של העינויים.
4931. משקלה של כל אחת מעדויות אלו לבד, ובמצטבר, וביחד עם חוות הדעת של המומחים מטעם התובע, יש בהם כדי להכריע כנגד עדותו של המצהיר מטעם הנתבעת, מר ראאד טאהר עמיארה, אשר לא הייתה לו ידיעה לגבי קורותיו ועינויו של התובע הספציפי, וכל שטען הוא כי הדבר מהווה חריגה מהנהלים ומהמדיניות של הרשות (ראה: עמ' 805 לפרוטוקול מיום 16.9.13)
סוף דבר, התובע הציג ראשית ראיה לכך שהוא עונה במסגרת כליאתו.
סה.12 סיכום
--- סוף עמוד 52 ---
4932. התובע הוכיח את עילת התביעה הראשונה שלו ואני קובע כי הנתבעת אחראית בנזיקין, בעוולת כליאת השווא, כלפי התובע בגין מעצרו על ידי הרש"פ מיום 22.11.01 ועד ליום 2.4.02.
4933. כמו כן, הוכחה – בראשית ראיה ואף מעבר לכך – כי התובע עונה על ידי אנשי הרש"פ בתקופת מעצרו, ועל כן, חבה כלפיו הנתבעת בעוולה של תקיפה.