סו.2 פרטי המעצר
4938. התובע לא הביא אישור מטעם ארגון הצלב האדום או למעצרו, ואין בידו ראיה אובייקטיבית למעצרו או לאורכו. הדיון בעצם מעצרו ייעשה בתת הפרק אשר יעסוק בניתוח הראיות והעדויות אשר הובאו בפניי ובהכרעות העובדתיות הנובעות מהן.
--- סוף עמוד 55 ---
סו.3 תצהירי התובע
סו.1.3 תצהיר התובע, מיום 24.11.2004
4939. בתצהירו של התובע, מיום 24.11.04 (ת/139 בערבית + תרגום לעברית – ת/140) כותב התובע כי הרש"פ אסרה אותו למשך 13 חודשים. הוא היה כלוא במוקטעה ברמאללה. הוא השתחרר על ידי צה"ל, כאשר נכנס צה"ל לרמאללה, בשנת 2002 (התובע לא ידע לציין אם מדובר היה בחודש שלישי או רביעי).
4940. התובע אומר בתצהירו הנ"ל, כי טענת המודיעין הצבאי כלפיו הייתה, כי הוא היה משתף פעולה עם השב"כ הישראלי "נגד המחבלים" ונגד התנזים.
4941. התובע מציין בתצהיר הנ"ל כי עצרו אותו כאשר היה פחות מגיל 20. הוא נכנס לכלא אדם אחד, ויצא אדם אחר. שבעה חודשים היה בבידוד, בכלא ברמאללה. שם היו אנשי הרש"פ מענים אותו קשות, לעיתים עם עיניים מכוסות. הרבה פעמים, איבד התובע את ההכרה. עד עכשיו, יש לו סימנים על הגוף, מהמכות שקיבל מאנשי הרש"פ.
4942. גם לאחר המעצר, נותר התובע, כפי שכותב בתצהירו, סובל מפגיעות פיזיות ונפשיות.
4943. התובע כתב בתצהירו, כי היו איתו בחקירה שני אסירים: "סמיר עטללה" ו"באסים אבו רקעה". אסירים אלו אמרו לתובע, שהוא הולך להשתגע, לפני שימות.
אסיר נוסף שהיה עם התובע, היה אדם בשם "קאסם", מכפר קבלן, שהיה משותק, ולא יכל לעמוד על הרגליים. אסיר אחר "אסעד עווג'נה", מיריחו, יצא משותק ולא יכול היה לעמוד על הרגליים. אסיר נוסף, בשם "נאסר ג'אפאל", מאבו דיס, השתגע.
סו.2.3 תצהיר התשובה לשאלון הנתבעת, מיום 10.12.2008
4944. בתצהיר שהגיש התובע, ביום 10.12.08, בתשובה לשאלון הנתבעת (ת/141), כותב התובע, כי אין לו כיום תעודה מזהה. התובע נעצר בגיל 19. הוא היה עצור פחות
--- סוף עמוד 56 ---
משנתיים, בכלא של הרש"פ. עצרו אותו ברמאללה, שם היה עצור כל הזמן, ושם עבר עינויים קשים.
4945. בכלא הפלסטיני, שברו לו שיניים. רופא בדק אותו לפני חצי שנה, והוציא לו את שברי השיניים.
4946. התובע תאר את העינויים שעבר, וסיפר כי לעיתים היה מתעלף בזמן העינויים, ומתעורר בצינוק. שבעה חודשים אסרו עליו לדבר עם אנשים, גם לא עם כלואים אחרים. הוא היה כלוא בבידוד מוחלט. הוא היה שומע קולות של כלוא מעונה אחר, ואיימו שמיד יבוא תורו, להיות במצבו. אחד החוקרים אמר לתובע, שמרוב עינויים הוא יבקש למות. הם ימשיכו לענות אותו, וגם איימו עליו בנשק.