4947. אנשי הרש"פ האשימו את התובע בשיתוף פעולה עם ישראל. דרשו ממנו להודות, כי הוא שם בטול כרם פצצה, שהרגה בן אדם, שלא שמע עליו. מרוב עינויים, אמר התובע, כי הוא מוכן להודות, ואמר כי הוא אכן שם את הפצצה. אז אמרו לו, שלא שמו לאותו אדם פצצה, אלא ירו בו; ואז אמר התובע לחוקריו, כי הוא מודה שירה. החוקרים אמרו לו, כי זה לא מספיק, והמשיכו לענות אותו. התובע חתם להם על ניירות, שלא יודע מה כתוב בהם.
4948. התובע ציין בתצהירו הנ"ל, כי בתקופת כליאתו לא לקחו אותו לבית חולים; אלא, היה אדם שהיה מגיע לכלא, כדי לעזור לאסירים, אבל הוא לא נתן להם טיפול רפואי של ממש.
4949. כאשר הייתה מלחמה בין הרש"פ לבין מדינת ישראל, וישראל תקפה את המוקטעה, קשרו אנשי הרש"פ את התובע ועצירים נוספים, כך שייפגעו מהצבא הישראלי. כשצה"ל הגיע, אנשי הרש"פ שחררו אותם, בלי לפגוע בהם.
4950. בגלל מה שקרה לו בכלא, ניסה התובע להתחתן בארץ. אך, לאחר שלושה חודשים, עזב התובע את אשתו.
סו.3.3 תצהיר התובע, מיום 21.01.2009
--- סוף עמוד 57 ---
4951. התובע הגיש תצהיר שני ביום 21.1.09 (ת/142). בו סיפר התובע, כי לאחר שצה"ל שחרר אותו מכלא רמאללה, הוא חזר לבית הוריו, בכפר....
4952. לאחר מספר ימים, הגיעו לביתו של התובע אנשים שהיו שייכים ל"אמין אל ווקאי", של הרש"פ. ביניהם הכיר התובע אדם בשם "ג'אסר", מתושבי כפר..., אשר שימש כקצין אצל הרש"פ, ב"אמין אל ווקאי".
4953. אנשים אלה אמרו לתובע לבוא איתם. הם היו חמושים. הוא הגיע עמם לכפר.... הרכב נסע בדרכי עפר, והביאו אותו לבניין בית ספר, שהיה ריק, מפני שזה היה אחרי שעות הלימודים. אנשים אלו דרשו מהתובע לעשות פיגועים, לרצוח אדם מכפר דיר איסתיא, בשם "פאוזי", שקיבל ת"ז ישראלית. בנוסף, בקשו ממנו לעשות פיגועים, באמצעות חגורת נפץ, להרוג חיילים, ולחטוף נשקים.
4954. התובע פחד, וענה להם שהוא מסכים לבקשותיהם. הם אמרו שיחזרו אליו, ושחררו אותו.
4955. כמה ימים לאחר מכן, הגיעו לבית התובע אנשי הרש"פ, אשר השתייכו לארגון המוחבראת. היה עימם אחד בשם "חמזה", מכפר.... הם לקחו את התובע לסלפית. התובע כתב בתצהירו, כי הוא היה כבול ומכוסה בבד, אך הצליח לראות כי הם נסעו בדרכי עפר.
לאחר שהגיעו, שחררו את הכבלים, והסירו את הכיסוי. אמרו לתובע, לשבת, וחמזה שאל אותו: אם הוא מוכן לעשות פיגוע עם חגורת נפץ שיתנו לו, או לירות על חיילים אם יתנו לו רובה. התובע פחד, ואמר, שהוא מוכן.