אמרו לו, שהוא יכול ללכת, והוא יצא. למקום הביאו גם את "ז.ע." וגם את "א.ע.". לדברי התובע בתצהיר האמור, התברר, לבסוף, כי קראו להם, כדי להכניס אותם למלכודת, ולרצוח אותם.
למרות שהיה מכוסה בד, הצליח התובע לזהות במכונית את "א.ע.", כאשר גם הוא כפות ומכוסה בד. כאשר יצא התובע החוצה, והחל ללכת לכיוון המוניות הנוסעות
--- סוף עמוד 58 ---
לכפר..., א.ע כבר היה בתוך מונית, וז.ע. היה מאחוריו. הם ירו על א.ע. שהיה במכונית. הוא ו-ז.ע. הצליחו לברוח דרך ההרים וכרמי הזיתים, לישראל.
4956. התובע סיפר כי יש לו סימנים על פניו, אשר נותרו מהעינויים שעבר בכלא רמאללה.
סו.4.3 תצהיר התובע, מיום 21.06.2011
4957. תצהיר רביעי של התובע, נחתם ביום 21.6.11 (ת/143 בערבית + תרגום לעברית – ת/144). בתצהיר זה נכתב כי כאשר היה התובע בכלא, הוא לא נלקח לבית משפט או לשופט, אפילו פעם אחת, ולא קיבל כתב אישום. התובע לא היה מיוצג על ידי עורך דין, כי לא נתנו לו להתקשר לעורך דין.
4958. התובע ביקש, מספר פעמים, שייקחו אותו לרופא; אך, לא נתנו לו טיפול רפואי. התובע לא זוכר אם הגיע אליו לכלא רופא, כי ברוב הפעמים בהם היה זקוק לרופא, הוא היה מחוסר הכרה או מטושטש. התובע ראה בכלא אדם, שהיה עסוק בטיפול רפואי בכלואים, אך לא יודע אם הוא רופא. אותו אדם היה מגיע פעם בחודש. לא ניהלו לתובע תיק רפואי. לא היה חדר לטיפול רפואי או ציוד רפואי. נתנו לתובע רק כדורים נגד כאבי ראש.
4959. התובע כתב בתצהירו כי לא איפשרו לאנשי הצלב האדום לבקר אותו ואת חבריו העצורים. רק לאחר שבעה חודשי כליאה, אפשרו אנשי השב"כ, פעם אחת או פעמיים, לאימא שלו, לבקר אותו.
4960. בהתאם לידיעת התובע, אנשי הרש"פ, שעינו אותו, היו שייכים לארגון של מוסא ערפאת "אסתחבת". בכלא, ראה התובע את מ.ב., שהיה איתו לפחות שנה אחת בכלא רמאללה, והוא שוחרר על ידי צה"ל, בשנת 2002.
סו.4 עדות התובע בבית המשפט
4961. עדותו של התובע נשמעה בבית המשפט ביום 7.7.11 (עמ' 108 ואילך לפרוטוקול).
--- סוף עמוד 59 ---
בעדותו, נשאל התובע לגבי סתירה בתצהירים שלו, כאשר כתב פעם אחת שלא ראה רופא בכלא, ופעם אחת כי ביקר אצל רופא. תשובת התובע הייתה, כי שתי אמירותיו נכונות: בכלא, לא היה רופא; אבל, היה אדם שהיה בא לכלא, ונותן אספירין לעצורים, על אף שהוא לא היה רופא במקצועו. אדם זה לא היה בודק, ומעולם לא לקחו אותו – את התובע – לבית חולים.