במודיעין הצבאי בטול כרם הכניסו לי לאיבר המין עט עם חוט, ומשכו אותי, והיה לי מאוד מאוד קשה כי משכו כל הזמן. זה עשה לי נזק באשכים, וזה עשו כמה פעמים, ולא יכולתי להשתין. היו נותנים לי מכות במקלות וחוטי חשמל, והייתי קשור באזיקים בידיים. הייתי צמא, ונתנו לי מים עם מלח, שאהיה יותר צמא ורעב.
--- סוף עמוד 91 ---
... במודיעין ברמאללה התחילו מחדש לחקור אותי, והייתה חקירה מאוד קשה. הם עושים את החקירות עם אנשים בעינויים, עד שנגיד להם מה שהם רוצים, ושנחתום על מה שהם מבקשים.
הכניסו אותי לתא קטן של 170 X 170, בלי חלון ובלי אור ואוויר, ולא נתנו לי מזרון. רק נתנו לי מזרון גומאוויר דק מאוד, באורך של 1 מטר. כשהגעתי לשם, אמרו לי שזה יום רביעי, ואחרי יומיים התחילו לחקור אותי, ושמונה גברים היו מרביצים לי. לאחד היה מוט ברזל, ולאחד היה צינור ברזל, ולאחד היה מקל, שהכניס אותו לפה שלי. וכל שמונת הגברים המשיכו להכות אותי. אחד הכניס מקל לתוך הפה שלי, והשני הרביץ לי והכניס מקל לתוך הרקטום שלי, ואז איבדתי את ההכרה...".
5136. וכך כותב התובע, בעמ' 7 לאותו התצהיר:
"... יום אחד הושיבו אותי על ברכיי, ומתחת לברכיים היו ברזלים חדים, והיו לי כאבים נוראיים מהברזלים. גם הכריחו אותי לשבת על מכסים מברזל (על בקבוקים). האחראי על בית הכלא ברמאללה, שמו "ארים אבו נפוליאון", והוא מעזה, והוא ניסה לאנוס אותי.
ברמאללה היו נותנים לי כל בוקר אוכל מקולקל, ובאוכל גם היו מכניסים סולר ותולעים".
5137. בסעיף 10 לתצהיר התובע, מיום 27.2.11, כותב התובע:
"יש לי סימנים עד היום על הגוף, מהעינויים: בכף יד ימין – שני סימנים; בפנים על הסנטר; בגב רואים עצם בולטת מהמכות שספגתי... היו על הגוף שלי סימנים של כיבוי סיגריות. הם שברו לי שן, ועד היום רואים זאת".
5138. בדיון, מיום 3.4.11, ציין התובע את שמותיהם המדויקים של האנשים, שעינו אותו.
וכך אמר (עמ' 11 לפרוטוקול):
--- סוף עמוד 92 ---
"ש. מה שמות האנשים שעינו אותך?
ת. "אקרם אבו רליון", "אחמד אל חשאש", "אחמד אבו ריידה" ואחד שהיו מכנים אותו "אבו רביע", את שמו איני יודע. אחד שקראו לו "סברי", אחד שקראו לו "מוהנד", אחד שקראו לו "כאמל אבו ראיד", השם שלו אני לא יודע. אחד שקראו לו "מוסטפא", וזה גם "עבד אל חכים", שהיה חוקר. אחד שקראו לו "עיסאם". אחד אמר לי את השם שלו, "אבו אל חלווה", זה היה שם המשפחה שלו. היה אחד בשם "עיסאם", מאזור טול כרם. היה אחד קוראים לו "אנאס", מטול כרם. שאר החוקרים לא היו אומרים את השמות שלהם".