5127. התובע, מצידו, הכחיש את גזר דינו זה, בהמשך עדותו, מיום 3.4.11 (עמ' 8 לפרוטוקול):
"ש. כמה שנות מאסר קיבלת על רצח?
--- סוף עמוד 89 ---
ת. אני לא רצחתי אף אחד. אף פעם לא ראיתי שופט. פעם ראשונה אני נכנס לבית משפט.
ש. אני אומר לך, שאתה נשפטת ל-17 שנות מאסר, בבית משפט בגדה?
ת. איך, איזה בית משפט? אני לא נכנסתי לאף בית משפט, ולא ראיתי אף שופט".
5128. השאלה, האם נשפט התובע, או שלא נשפט, הינה בעלת משמעות מועטה בלבד; שכן, חוקיות מעצרו של התובע לא תוכרע האם היה הליך משפטי כזה או אחר, כלפי התובע, אלא, בהתאם לשאלה הבאה, האם היה בסמכות הרשות הפלסטינית לעצור את התובע, ולהעמידו לדין, במסגרת הליך משפטי, הוגן או שלא הוגן.
5129. מדבריו של התובע עולה, כי הוא הואשם בשיתוף פעולה וברצח של אנשים.
מדבריה של הנתבעת מובן, כי התובע הואשם בעבירה של שיתוף פעולה חמור, עד כדי כך שהוא מצדיק מתן גזר דין של 17 שנות מאסר בפועל, לבחור צעיר, שטרם סיים את בית הספר התיכון.
5130. הסבירות היא, כי התובע אכן הואשם ברצח המקושר לשיתוף פעולה או לסיוע למדינת ישראל.
5131. כפי שאמרתי פעמים מספר בעבר: בעבירות על פי סעיפים 209 [גרימת מוות בכוונה] ו-210 [הריגה] לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009, מנויות בתוספת השלישית לאותו הצו, ועל כן, הן אינן בנות מעצר, על ידי הרש"פ, גם באזור A.
5132. מכאן המסקנה, כי לא היה בסמכותה של הנתבעת לעצור את התובע בגין עילה זו, יהא מיקום המעצר אשר יהיה. בנוסף, לגבי סמכות השיפוט בתובענה שבפניי, ראה פיסקאות 775-778 וגם פרק יט. 9 לעיל.
--- סוף עמוד 90 ---
5133. די בכך כדי לחייב את הנתבעת בנזיקין, בגין כליאת השווא, שביצעה כלפי התובע, מיום 22.11.99, ועד ליום 29.3.02.
סז.11 ראשית ראיה לעניין העינויים
5134. התובע תיאר, פעמים רבות, את העינויים שעבר במסגרת כליאתו בידי הנתבעת.
5135. כך, לדוגמא, כתב התובע, בעמ' 3, לתצהירו, מיום 10.11.04:
"הכניסו אותי לתא בגודל של 180 X 80 ובגובה של 80 ס"מ. התא היה בלי חלון, ולא היה בכלל אוויר ולא אור. הייתי בלי בגדים ובלי שמיכה, ולא היה מזרון. לא נתנו לי ללכת לשירותים, והתא היה מסריח, והריח היה ממש הורג אותי, כי עשיתי את הצרכים בתא.
כל שלושה ימים היו נותנים אוכל, אבל בלי מים. כל הזמן הייתי צמא ורעב. הייתי זקוק למים, יותר מאשר לאוכל. בגלל שהייתי בתא בלי מים ואוכל ובקור נורא, הייתי חולה וחלש, ושלוש או ארבע פעמים הייתי ממש חולה. פעם אחת לקחו אותי לרופא. בתא הזה הייתי במשך חודשיים, ובגלל שהייתי בלי בגדים, לא יכולתי לישון. ואחרי חודשיים הייתי חלש וחולה, והתחילו לחקור אותי. לפעמים, תלו אותי עם הידיים למעלה והרגליים למטה, והיו שמים על הבטן שלי שקי חול, ואני קשור מהתקרה עם רגליים למעלה וידיים גם למעלה. היו משאירים אותי תלוי, והולכים לנוח, בכדי שאני אתרגל להיות במצב כזה, ושהגוף שלי יתרגל למכות שלהם.