סט.2 פרטי המעצר
5273. התובע הגיש בתמיכה לטענותיו אישור של הצלב האדום הבינלאומי (ת/616), בו נכתב כי התובע נעצר, ביום 16.07.2001, נרשם ביום 07.08.2001, בג'נין. אנשי הצלב האדום ביקרו אותו, עד ליום 26.03.2002, והוא שוחרר, ביום 02.04.2002.
סט.3 תצהירים מטעם התובע
--- סוף עמוד 120 ---
סט.1.3 תצהיר התובע, מיום 03.11.2004
5274. התובע הגיש ביום 3.11.04 תצהיר (ת/611 בערבית +תרגום לעברית – ת/611א). בתצהיר מספר התובע כי משפחתו הינה במקורה מהעיר...
5275. בתצהיר נאמר, כי בשנת 2001, הרש"פ, באמצעות "המוחבראת" (בראשות טאופיק טיראווי), עצרה את התובע בעילה של סיוע למודיעין הישראלי. התובע כתב בתצהירו, כי צה"ל שיחרר אותו, בשנת 2002.
5276. התובע כתב בתצהירו הנ"ל, כי הוא יצא מהכלא, כאשר הוא סובל מבעיות בריאותיות ונפשיות.
5277. כאשר התובע היה בכלא, הוא חלה, ולקחו אותו לרופא, פעמיים. מעבר לכך, רק היכו ועינו אותו. יש לו עדיין סימנים, ברגל שמאל. במהלך העינויים, אחד מהסוהרים כיוון את הקלאצ'ניקוב שלו אל הפנים של התובע ואמר לו לתובע שאם לא יודה במיוחס לו, יהרגו אותו.
5278. עם התובע היו שלושה אסירים, שלא היה ידוע גורלם. שמם של אותם אסירים היה "מאמון אל עלווי", "פאדי שרים", ואח של אדם בשם "איהאב", ממסיליה.
סט.2.3 תצהיר התשובה לשאלון הנתבעת, מיום 16.07.08
5279. בתצהירו השני, מיום 16.7.08, שנכתב בתשובה לשאלון של הנתבעת (ת/612) כתב התובע כי כיום אין לו תעודת מזהה, משום שבעת מעצרו נלקחה ממנו ת"ז, ולא הוחזרה לו.
5280. התובע מציין, כי הוא היה בריא לפני מעצרו, והוא נותר סובל מפגיעות פיזיות ונפשיות, שאין לו איך לטפל בהן, מפני שאין לו כסף לטיפולים הנדרשים ולתרופות.
5281. התובע סיפר בתצהיר האמור, כי הוא נעצר בעיר ג'נין, ומשם נלקח למתקן באחריותו של תאופיק טיראווי, שאף הוא היה בג'נין. כל תקופת מעצרו היה התובע עצור בג'נין.
--- סוף עמוד 121 ---
5282. כאשר היה בכלא הפלסטיני, הועבר התובע לטיפול רופאי הכלא, ולא הועבר לבית חולים. הרופאים בכלא רק בדקו אותו, והחזירו אותו לחוקריו, כדי שימשיכו לענות אותו.
התובע כתב כי הוא לא מכיר את השמות של הרופאים שטיפלו בו בכלא, הוא לא קיבל מהם תרופות, והם אפילו לא חבשו את רגלו.
בתצהיר התובע נאמר כי בזמן המעצר, לא קיבל טיפולים רפואיים בכלל, לא בתוך הכלא ולא מחוץ לכלא.
5283. התובע נעצר, ביולי 2001, שוחרר במבצע חומת מגן, באפריל 2002, כאשר השומרים ברחו, והאסירים – ובתוכם התובע – כולם נמלטו.