סט.3.3 תצהיר התובע, מיום 15.02.2012
5284. בתצהיר השלישי, מיום 15.2.12 (ת/613 בערבית + תרגום לעברית – ת/613א) כתב התובע, כי לא איפשרו לו להיות מיוצג על ידי עורך דין, בתקופת מעצרו. כמו כן, לא הגישו נגדו כתב אישום, לא לקחו אותו בפני שופט או בבית משפט, ולא אמרו לו לכמה זמן יהיה עצור. הדבר היחיד שאמרו לתובע, היה שהוא "עמיל" (הכוונה לסוכן של המודיעין הישראלי), ובשל כך הוא צריך למות בכלא.
5285. בתצהיר האמור כתב התובע כי לא פתחו לו תיק רפואי, לא בדקו אותו בדיקה רפואית, ולא כתבו דבר על מצבו הרפואי.
יותר מכך, התובע ביקש מהם טיפול רפואי, אך הם לא הסכימו. גם כאשר הרגל של התובע נפתחה, בגלל העינויים, סירבו אנשי הרש"פ להעניק לו טיפול רפואי.
לאחר שהשתחרר התובע מהכלא, הרופא אמר לו שהוא חייב לעשות ניתוח ברגל, אך אין לתובע כסף לממן את הניתוח האמור.
--- סוף עמוד 122 ---
5286. התובע הוסיף וכתב בתצהירו כי היו איתו שלושה כלואים, שאלה הם שמותיהם: "פאדי שרים", "סנורי", ואח של "איהאב" ממסיליה.
איש לא יודע היכן הם.
סט.4 עדות התובע בבית המשפט
5287. עדותו של התובע נשמעה ביום 15.12.14 (עמ' 1439 ואילך לפרוטוקול). בראשית עדותו התבקש התובע להראות את רגל שמאל שלו. ברגלו נראה חלק שחור, המהווה כמחצית חלק הרגל שבין הברך לקרסול, ונמשך עד סוף כף הרגל. לדבריו, זו תוצאת העינויים שעבר בבית הכלא בג'נין. הוא העיד כי הכריחו אותו לעמוד שעות ארוכות על בלוק, וכל משקל הגוף היה על הבלוק. הרגל נפתחה.
בנוסף, הראה התובע את הגב שלו. לאורך עמוד השדרה, נראו פסים. פסים אלו נוצרו, לדבריו, מהמכות שנתנו לו באמצעות כבלים של החשמל, בכלא בג'נין.
5288. התובע נשאל בחקירתו הנגדית בבית המשפט, לגבי חוות הדעת של ד"ר אורי ברודסקי, בה נכתב כי הפגיעה ברגלו השמאלית נגרמה משמן רותח, וענה, שאולי הרופא הבין וכתב ככה, אבל לא הוא אמר זאת, משום שהפגיעה ברגלו נגרמה מעמידה ממושכת על בלוקים של בנייה.
5289. התובע נולד ב..., והגיע לישראל, לפני 20-25 שנה. למרות זאת, לא הסדיר התובע את המעמד שלו, בישראל. על כן, אין לתובע תעודת זהות ישראלית או פלסטינית, אך יש לו אישור כניסה לישראל, עם תמונה שלו.
5290. מעצרו של התובע התבצע, בחודש יולי 2001, בעיר ג'נין, כאשר הלך לבקר את הוריו ומשפחתו. באותה העת, אחיו היה איתו, ואנשי המודיעין עצרו אותו ואת אחיו. הוא ואחיו היו בחדרים נפרדים, באותו בית מעצר.