בהקשר זה יובהר, כי לתובעים שבפניי לא קיימת זכות עמידה, ביחס לנזקים שגרמה הנתבעת לצדדים שלישיים. השווה, לעניין זה, את החלטתי בענ"א 45435-12-16 פלונית נ' פקיד הסעד לחוק הנוער איזור דרום ירושלים, מיום 27.12.16, שם קבעתי כי החלטה שניתנה כנגד אדם שאינו צד להליך, הינה החלטה שבחוסר סמכות, על פי אותו עיקרון, לא ניתן לחייב את הנתבע לפצות אדם שאיננו צד בתיק, והוא, הנתבע, לא התגונן ולא ציפה לחיוב מול אותו אדם זר לתיק בית המשפט.
5319. מעבר לאמור, גם אילו הייתי דן בנושא זה, הרי שסביר שהייתי פוסק כי דלות הראיות הקבילות, לגבי מותם של אותם מנוחים, היה מוביל לקביעה כי לא הורם על ידי התובעים הנטל הדרוש להוכיח את אשמת הנתבעת, במותם או ברציחתם של אותם כלואים.
5320. לגופו של עניין, ניתן יהיה לדון בהשפעות הנפשיות שהיה למצג שהוצג מול התובעים שבפניי, כאילו אסירים אחרים מבין חבריהם הומתו על ידי הנתבעת (וזה הגורל
--- סוף עמוד 128 ---
המצפה אף להם), במסגרת הנזקים הנפשיים, להם טוען כל תובע ותובע. יהיה עליו להוכיח, בדרך כלל על ידי מומחה רפואי, כי אירוע זה השפיע עליו, מבחינה נפשית, ובחוות הדעת הרפואיות, יובאו הנתונים בדבר אחוזי נכות.
סט.2.9 עצם המעצר ותקופתו
5321. הגם שהתובע סתר את עצמו בנוגע למועד המדויק של מעצרו, עצם המעצר איננו נתון בספק. הנתבעת לא כפרה במעצרו, והתובע הציג אישור של הצלב האדום, הקובע כי התובע נעצר לתקופה שבין 16.7.01 ל-2.4.02.
5322. הצדדים כפפו עצמם לאישורים אלו, ועל כן, הדיון לגבי מעצרו של התובע ייצא מתוך נקודת הנחה כי התובע נעצר על ידי הנתבעת מיום 16.7.01 ועד ליום 2.4.02, ויתמקד בחוקיותו של המעצר, בלבד.
סט.3.9 אזרחות התובע
5323. מפיו של התובע לא נשמעה טענה כאילו הוא מחזיק באזרחות ישראלית.
5324. בחינת דבריו בנושא זה נעשית בכדי לוודא כי התובע איננו בעל מעמד כזה אשר יקנה לו חסינות שיפוטית אצל הרש"פ, בהתאם להסכם הביניים.
5325. כך הצהיר התובע בעמ' 1, לתצהיר מיום 16.7.08 (תשובה לשאלות 14-16):
"אין לי תעודה מזהה שבתוקף ממדינה כלשהי, לא תעודת זיהוי ולא דרכון. בעת מעצרי נלקחה ממני תעודת זיהוי שלא הוחזרה...
איני חבר בקופת חולים ואין לי ביטוח רפואי".
5326. ואלו היו דבריו של התובע בעמ' 1443, לפרוטוקול מיום 15.12.14:
"ש. נכון לכתיבת התצהיר שלך, הייתה לך תעודת זהות?
--- סוף עמוד 129 ---
ת. לא. אין לי תעודת זהות.