5338. אשר על כן, נותרה על כנה גירסת התובע, אשר פירט כי הוא הואשם בסיוע לשב"כ הישראלי.
--- סוף עמוד 132 ---
5339. כפי שהבהרתי מספר פעמים בעבר: סיוע על פי בקשה של המודיעין הישראלי או צה"ל (ובפרט במטרה של מניעת פעולות טרור), כאשר אדם מתבקש לכך מפורשות על ידי אותו גורם, הינו חובת תושבי האזור (כולל שטח A), על פי סעיף 223(א) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009, במאוחד עם סעיף 34 לצו בדבר פרשנות [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1729), התשע"ד-2013.
"עבירות" של מסירת מידע למודיעין הישראלי, מצויות בסמכות שיפוט ישראלית, ואף הסמכות לדון בפגיעה בפלסטינים, כאשר היא נעשית על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל – נתונה לסמכות שיפוט של ישראל (ראה דבריי בפרק סב.2.1.6, עילת המעצר, ובפרק סח.3.6 עילת המעצר).
5340. אשר על כן, עילת המעצר כנגד התובע, פוגעת בחוקיותו של המעצר כולו. ולעניין סמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי בתובענה ראה דברי בפיסקאות 775-778 וגם פרק יט. 9 לעיל
5341. סיכום הדברים הוא כי הנתבעת חייבת בנזיקין כלפי התובע, בגין מעצר, שראשיתו ביום 16.07.2001 וסופו ביום 02.04.2002 (יצוין כי תקופת המעצר נקבעת על פי האישור האובייקטיבי מטעם ארגון הצלב האדום, ולא על פי דבריו של התובע, אשר לא ידע לנקוב בתאריכי מעצר ושחרור מדויקים).
סט.10 ראשית ראיה לעניין העינויים
5342. התובע טען, מספר פעמים, כי הוא עונה, במסגרת מעצרו אצל הנתבעת.
5343. לראשונה, כתב התובע, בעמ' 2, לתצהירו מיום 3.11.04:
"הרביצו לי והכאיבו לי עם כבלים של חשמל ומקלות. היו מכבים על גופי סיגריות, ושופכים עלי מים רותחים, ואח"כ מים קרים, ומנעו ממני ללכת לשירותים, ונתנו לי להיכנס רק פעם אחת ביום. תלו אותי עם חבל קשור למאוורר מהתקרה, ועינו אותי, והכריחו אותי לעמוד על כוסות מזכוכית,
--- סוף עמוד 133 ---
למשך שעתיים או שלוש שעות, וקיבלתי מזה חורים ברגליים. היו שמים עלי בלוקים של בניין. עד עכשיו יש לי סימנים ברגל שמאלית...
כאשר הייתי בחקירה אצל הרשות הפלסטינית, עשיתי פיפי במכנסיים יותר מפעמיים כל יום.
5344. פעם נוספת הובא ענין זה בעמ' 4 לאותו תצהיר של התובע:
"הכניסו אותי לארון של אורך 2 מ' על גובה 1.5 מ', ולא יכולתי לעמוד בפנים, והייתי בארון 12 ימים בלי הפסקה. כאב לי הגב, ואמרתי להם, שכואב לי. אז הם אמרו לי: 'לך לעזאזל'. קיבלתי אז כאבים בראש, והם לא הפסיקו עד עכשיו. אחד מהם כיוון עלי את הקלצ'ניקוב שלו, ישר אל הפנים שלי, ואמר לי: 'תודה, או שנהרוג אותך'".