5451. התנהלות זו של הנתבעת מעוררת תמיהה, שהרי הצדדים הסכימו כי הכתבות העיתונאיות שפורסמו אודות משפטו של התובע יוגשו כהוכחה לעצם קיומן בלבד, דהיינו: הם מהווים הוכחה לכך שהיו פרסומים עיתונאיים אודות ההליך המשפטי, שנערך לתובע, ומבלי לקבוע כי יש אמת בפרסומים הללו.
--- סוף עמוד 156 ---
5452. אולם, די בעצם קיומם של הפרסומים הרבים (בעברית ובערבית), כדי לקעקע את אמינותו של המצהיר מטעם הנתבעת, באומרו כי הוא לא יודע אם התובע הועמד למשפט, או לא (ראה: תשובת המצהיר, בתצהירו, מיום 30.11.10, לשאלות 21, 22 בשאלון מטעם התובע).
5453. האם ייתכן כי היו פרסומים כה רבים על המשפט שנערך לתובע, והמצהיר אשר שימש – לדבריו – בתקופה הרלבנטית כרכז חקירות ארצי במודיעין הכללי, איננו יודע אם הם הועמדו למשפט, או לא, והוא אף לא מסוגל, בשקידה סבירה להשיג מידע זה?!
5454. יצוין, כי אילו המצהיר מטעם הנתבעת היה מציג גירסה לפיה הוא מודע לפרסומים העיתונאיים, שהיו באותו עניין, אך אלו נמצצו מן האצבע, לא היה הדבר פוגם באמינותו (לפי אמונתו). אך, התעלמותו הכוללת של המצהיר מהמשפט ומן הפרסומים בעיתונות – מעלה תמיהה.
5455. תשובתו של המצהיר מטעם הנתבעת בהקשר זה מעלה את החשש, כי הוא חתם על נוסח אחיד של תצהיר לגבי כלל התובעים, והדבר פוגע קשה באמינותו.
5456. מכל מקום, "עבירות" של מי שפעל להפסקת פעילותם של גורמי טרור, אם באמצעות העברת מידע לגורמי הביטחון הישראלים, ואם באמצעות פעולות אקטיביות כאלו ואחרות, בהדרכה של גורמים ישראלים, הינן בעלות השפעה עתידית ביטחונית מובהקת. אך, בכדי למנוע מהרש"פ מעצר מי מתושביה, באזור A, נדרש כי עילת המעצר תהווה עבירת ביטחון מובהקת או עבירת אלימות המלווה במניע לאומני.
האם זה היה אופייה של העבירה?
5457. תיק זה נסוב על אישום בגין הריגתו של אדם בשם תאבת תאבת, שזהותו מוכרת כמזכ"ל תנועת הפתח בטול-כרם. תאבת זה נהרג ביריות צלפים, מידי לוחמי הימ"מ. במסיבת עיתונאים שהתקיימה בטול כרם, ביום 3.3.01, סיפרו הפלסטינים כי חולייה של מסתערבים חיסלה את תאבת, בסיוע שני משתפי פעולה, כאשר אחד מהסייענים צפה מגג בית ודיווח למפעילו בשב"כ, כי ד"ר תאבת יצא מביתו, ואילו הסייען השני ישב במכונית וסימן באורות על תנועת ד"ר תאבת.
--- סוף עמוד 157 ---
5458. מן האמור לעיל, שהיה לפחות בזמנו "מן המפורסמות", כשהוא נקרא במאוחד עם דברי התובע אודות עילת מעצרו, מובן, ללא כל ספק, כי הנתבעת האשימה את התובע בעבירות התואמות את העבירות על הסעיפים 209 [גרימת מוות בכוונה] ו-210 [הריגה], לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009.