5678. יצוין, באותו הקשר, כי ביום 30.8.02, התפרסמה ידיעה בעיתונות הישראלית, לפיה צעירה פלסטינית נהרגה בידי גדודי חללי אל אקצה, בחשד שמסרה מידע שהוביל לחיסולו של ראאד אל-כרמי.
5679. מן האמור לעיל, כשהוא נקרא במאוחד עם דברי התובע אודות עילת מעצרו, מובן, ללא כל ספק, כי הנתבעת האשימה את התובע בעבירות התואמות את עבירות סעיף 209 [גרימת מוות בכוונה] וסעיף 210 [הריגה] לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009. עבירות אלו מצויות בתוספת השלישית לאותו צו, המגדירה את "עבירות הביטחון".
--- סוף עמוד 202 ---
5680. למצער, מדובר בעבירת אלימות (גרם מוות) אשר לווה אליה – גם לשיטתה של הנתבעת – מניע לאומני. גם עבירות אלו הינן בסמכותה של מדינת ישראל. כבר קבעתי (פסקאות 334-335 בחלק הראשון לעיל), כי גם מעשים המתבצעים לשם סיכול פעולות של גורמי טרור הינם: "עבירות ביטחוניות", מפני שגם מי שפועל כדי לפגוע, וגם מי שפועל כדי למנוע פגיעה בביטחון האזור, משמעות מעשיו היא ביטחונית מובהקת, ומן הדין הוא כי אותו אדם יישפט על ידי ערכאה ישראלית, מתוקף סמכותה הביטחונית, על פי סעיף XIII 2(א) להסכם הביניים, מתוקף סעיף 10(ו) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009), הקובע כי ישראל הינה בעלת סמכות שיפוט, גם באזור A, ביחס לעבירות שנועדו לפגוע בביטחון האזור, ואף מתוקף סמכותה השיורית של ישראל (ראה פרק ט.1.2.6.6.לעיל).
5681. המשמעות המשפטית של האמור היא, כי הנתבעת ביצעה כלפי התובע עוולה של כליאת שווא, שראשיתה ביום 25.8.02 וסופה ביום 29.8.02. תובענה בגין עוולה זו הינה בסמכות השיפוט של מדינת ישראל, מחמת ההשלכות הביטחוניות המתחייבות ממנה, ובהתאם לסמכותה השיורית של מדינת ישראל, על פי הסכם הביניים.
5682. לפיכך, אני קובע כי הנתבעת תחוב בנזיקין כלפי התובע בגין חמישה ימי המעצר (25.8.02-29.8.02) בשיעור שייקבע בחלק פסק הדין אשר יעסוק באומדן הנזק לכל תובע ותובע.
עב.6.9 מות האחות
5683. התובע הזכיר, פעמים רבות, את מותה של אחותו, כאירוע הנזיקי ראשון במעלה.
5684. אין ספק כי מות אחותו של התובע היה האירוע או אחד האירועים קשים ביותר בחיי התובע.
5685. אירוע נזיקי זה מעלה את השאלה המשפטית, האם אח זכאי לפיצויים בגלל מות אחותו?
--- סוף עמוד 203 ---
5686. פסק הדין בע"א 754/05 לבנה לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק (2007) מיישם את ההרחבה הפוטנציאלית של הלכת אלסוחה ביחס לאותם "מקרים קשים", בהם הורים איבדו את פרי בטנם.