5778. למותר לציין, כי אין חולק כי עוולת הרשלנות פורשת מצודתה גם על מעשים מכוונים, והתרשלות מכוונת אף היא בגדר "התרשלות". כך שבעניין זה לא נודעת חשיבות לשאלת היסוד הנפשי של הנתבעת (ראה: יצחק אנגלרד, אהרן ברק, מישאל חשין, דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית (מהדורה שניה, תשל"ז, גד טדסקי, עורך) עמ' 88-104; ע"א 593/81 מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' ציזיק, פ"ד מא(3) 169, 197 (1983); ע"א 6649/96 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד נג(3) 529, 547 (1999)). מעשיה של הנתבעת, בין אם הם נגועים ב"כוונה", ובין אם לאו, נלכדים ברשתה (ראה בעניין זה פסק דינו של כב' השופט וינוגרד בת.א. 9202/06 ריקי קבסה נ' אבי בוחניק (2009), בפיסקה 25 של פסק הדין; וראה גם את החלטתי מיום 15.10.12, בעניין ת.א. 4071/02 פלוני נ' הרש"פ).
--- סוף עמוד 224 ---
5779. בנסיבות אלה, הנטל להוכיח כי המנוחה לא נרצחה בידי הרש"פ, עובר אל הרש"פ עצמה.
5780. האם הוכיחה זאת הרש"פ בראיות שהביאה בפניי, בעניין זה?
בתצהירו של מר פואז אבוזר, מטעם הנתבעת, אשר ניתן ביום 10.1.11, כתשובה לשאלון מטעם התובע, כתב הנ"ל: "אין בידי מידע ממנו עולה ר.א. כי הייתה עצורה אצל מנגנוני הביטחון הפלסטינים וככל הידוע לי לרש"פ אין כל קשר עם מותה הנטען".
5781. בעדותו, העיד המצהיר כי אין בידו אינפורמציה, נוספת זולת אותה אינפורמציה שנלקחה על ידו מתוך מסמכי הרשות, וכי תצהירו נכתב על פי המסמכים שהיו ברשותו, באותה העת. העד לא נשאל מפורשות אודות המנוחה (עמ' 910 לפרוטוקול מיום 21.11.13).
5782. משמעות הדברים היא כי גירסתה של הנתבעת היא הגירסה אותה הציג העד מטעמה, בתצהירו ובעדותו.
5783. נדמה כי השאלה האם עומדת גירסה זו כנגד עדויותיהם של תובע מס' 24 ואמו, תובעת מס' 25, הינה שאלה מיותרת.
כל אשר הצהיר המצהיר מטעם הנתבעת הוא כי אין בידו מידע, כי המנוחה הייתה עצורה בידי הנתבעת. אימה של המנוחה ואחיה העידו, לעומת זאת, כי המנוחה נלקחה בידי הרש"פ, נמצאה בידיה, ונצפתה כשהיא ירויה בראשה, מספר ימים מועט לאחר מכן, כאשר ההודעה על מותה ניתנה על ידי אדם שהתחזה, לפחות, כדובר מטעמה של הרש"פ.
5784. די בכך כדי לקבוע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל שמצוי בפתחה, להוכיח כי ידה לא הייתה במעל, בהריגתה של הצעירה, ר.א..
5785. הקביעה העובדתית תהיה, אפוא, כי הצעירה ר.א. הומתה ברשלנותה המכוונת, על ידי מי מטעם הרש"פ.