5879. מאידך גיסא, שיטת ביצוע דומה לזריקת הגופה ברחוב, לא מצאנו בחומר הראיות שבתיקים בפני. מאפיין זה, אפילו אינו דומה לרצח הבת המנוחה ר.א., מפני ששם לא זרקו את הגופה לרחוב, אלא השאירו אותה בבית חולים, וקראו למשפחתה.
5880. גם בנושא העינויים שעברו המנוחות א. ור.א., לא מצאתי מאפיין דומה מוחלט.
המנוחה א. סבלה, לפי טענתה של אמה, מ"חמש כדורים מאקדח בראשה ועל הגופה ראינו סימנים של עינויים וכוויות סיגריות" (עמ' 1 לתצהיר התובעת מיום 31.5.04); ואילו לגבי המנוחה ר.א., לא נטענו בפניי טענות בדבר העינויים שעברה, אלא רק עדות בדבר יריה ברגלה של המנוחה (בנוסף על הירייה בראשה, אשר, ככל הנראה, גרמה למותה).
5881. סבורני, כי המאפיינים הקיימים כאן אינם חורגים מ"חזרה מזדמנת של מאפיין אחד או יותר", והם מתיישבים גם עם מבצעים אפשריים אחרים.
5882. המשמעות היא, כי שיטת הביצוע המשותפת, אשר ניתן לייחס לרש"פ, לא הוכחה.
--- סוף עמוד 243 ---
5883. מובן, כי לא ניתן להסתמך על שיטת ביצוע שלא הוכחה כסיוע או כהנמקה למתן פסק דין, בהתבסס על עדות יחידה, שאין לה כל סיוע נוסף בחומר הראיות.
5884. יובהר, כי לגבי תובעת זו לא נמצאה ראיה קבילה בחומר הראיות, אשר יש בה כדי לחזק את דבריה.
5885. כדי להפיס דעתה של התובעת אומר, כי גם אילו הייתה מצליחה להרים את הנטל בדבר הוכחת אחריותה של הרש"פ למותה של בתה א., הרי שהיה עומד בפניה הנטל להוכיח את עילת מעצרה של המנוחה א., וכפועל יוצא מכך, את סמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי בתביעתה, כאשר לגבי עילת המעצר קיימות אך ורק עדויות שמיעה. כלומר: נראה, כי בכל מקרה לא ניתן היה לקבוע על בסיס הראיות הקיימות בתיק, כי מעצרה של א. היה דווקא בעבירות ביטחוניות, וכי סמכות השיפוט בתובענה שבגינו הינה בסמכות שיפוט ישראלית.
5886. יתכן, ואינני יכול קבוע אחרת, כי א. נהרגה על ידי מאן דהוא שאינו איש רש"פ, וגם אם נרצחה על ידי איש רש"פ, לא הוכח כי עילת המעצר היא כזו המצויה בסמכות ישראל, ועל כן, אין מניעה מלהגיש תביעה בעילה זו כלפי הרש"פ באזור יהודה ושומרון, ולאו דווקא בישראל.
עד.9 התוצאה (פסק דין)
5887. תביעתה של התובעת מס' 26 נדחית, מחמת העדר תשתית ראייתית מספקת.
--- סוף עמוד 244 ---
עה. תובעים מס' 31-34 בתיק 7123/05 –
ילדי המנוח ס.ב. 5888-5949
עה.1 טענות התובעים בכתב התביעה מטעמו 5888-5890
עה.2 פרטי המעצר 5891