א. ראשית – באופן כללי, תחזית לעתיד יכולה להיחשב כהטעיה במרמה, אם היא ניתנת על-ידי מי שאינו מאמין בנכונותה ואם היא מבוססת על נתונים עובדתיים קיימים שהמציג יודע כי הם אינם נכונים ורק התבססות כזו על עובדות קיימות שאינן נכונות, עשויה – אם היא מודעת ומוכחת – להביא לכך שמצג ביחס לעתיד, ייחשב למצג מטעה (ראה: תא (מחוזי ת"א) 28598-01-13 אדוין טיש נ' אורי יוגב (פורסם בנבו, 13.6.2016)).
בנוסף, ככלל, אמירה שהיא בגדר חיזוי העתיד, הערכה או הבטחה לעתיד, אינה בגדר מצג שווא, לפחות לא במובן המסורתי ודיני הטעות אינם חלים לגבי חיזוי, הערכה או הבעת דעה גרידא (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים (כרך ב', 1992) עמ' 796).
דיני מצג השווא חלים ביחס להצהרות או כוונות, לנהוג בעתיד בדרך מסוימת, מבלי שהדבר משקף באותה עת את כוונתו של מוסר ההצהרה, דהיינו מאן דהוא מבטיח הבטחה, מבלי שהוא חושב לעמוד בה (שם, עמ' 800).
בהקשר זה, לא הוכח בפניי כי אותם מצגים שהציג גור לברנע, מהווים מצגים שקריים שהזכיינים הסתמכו עליהם ובפרט לא הוכח כי גור לא התכוון, בעת שהציג את המצג, לאמיתות של אותו מצג היות ותיאורו לרווח אפשרי של 40%, נשען על תרחיש שהיה בעיניו אפשרי וישֹים באותה עת, לאור העובדה הקיימת בדבר רווחי החנות ברמת גן.
ב. שנית – מעיון מעמיק במצגות מהשנים 2007 ו- 2009, עולה כי כלל אין בהן נתונים אודות רווחים צפויים לזכיינים, לרבות העדר פירוט בדבר רווח גולמי של 45-50%.
גם באותם דפי פרופיל של הרשת שצוינו לעיל, כלל לא צוין רווח צפוי לזכיין וממילא מדובר בדף פרופיל משנת 2009, קרי, אחרי שברנע רכש את הזכיינות בחנות הראשונה שלו, בשנת 2008, כך שאין זה סביר, שבשנת 2008 הוא הסתמך על מסמכים שנוצרו רק בשנת 2009.
התייחסות לרווח כלשהו, ניתנה, כאמור, רק במצגת משנת 2009 במסגרת התייחסות לתסריט אפשרי ובהודעת הדואר האלקטרוני מיום 5.7.2008. אולם, מדובר בניסוח זהיר של רווח אפשרי, לאור השוואה לחנות קיימת אחרת (ברמת גן) ומתוך הנחה של גור, שמטבע הדברים ניתנת לסתירה ולשינוי, כי הרווח של ברנע יגיע, באיזה שהוא שלב, גם כן ל – 40%.
בהקשר זה, כשנשאל ברנע בחקירתו הנגדית האם הוא זוכר מצגת שהציגה שהוא ירוויח 45-50% רווח גולמי, השיב: "אני זוכר הבטחה שבעל פה, אבל לעומת זאת אני זוכר מצגת גאונית שמציגה שאנחנו נרוויח 35 אחוזים," (עמ' 53 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 8 – 11).