בתחילה טען, כי הוצגה בפניו מצגת לפני שרכש את הזיכיון בחנות הראשונה בשנת 2008 (עמ' 53 ש' 22), אולם בהמשך הסכים שאכן אין ברשותו קובץ משנת 2008 (עמ' 54 ש' 23 – 24) וכי המצגת היא משנת 2009 (עמ' 56 ש' 19), משמע, לאחר שחתם על הזיכיון בחנות הראשונה.
בנוסף, עדותו של ברנע בתצהירו, נסתרה גם במהלך חקירתו הנגדית.
בתצהירו (סעיף 21) ציין ברנע, כי הובטחה לו רווחיות של 45-50% רווח גולמי, תוך שהפנה למצגת התכנית העסקית משנת 2009 (נספח ח'), בעוד שבחקירתו הנגדית העיד כי: "...דרך אגב נספח ח' הוא המהות של כל, שנמצא, מצג שווא," (עמ' 58 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015 ש' 16).
מעיון באותה מצגת משנת 2009 (נספח ח' למוצגי התובעים), עולה כי צוין בה ש: "התסריט מתבסס על 35% רווח גולמי". קרי, המצגת משנת 2009 עליה ברנע הסתמך בתצהירו להוכחת הטענה בדבר הבטחת רווח של 45-50%, הצביעה על רווח של 35% ותו לא.
ג. שלישית - סעיף 17.4 להסכם הזיכיון מחריג מתכולתו מצגים טרום חוזיים וקובע כי: "הסכם זה מבטא, מגלם וממצה את מלוא ההסכמות שבין הצדדים לגבי העניינים המוסדרים בו ולא יהיה כל תוקף למצב, הסכמה, התחייבות וכיוצא בזה שנעשו בין הצדדים בטרם נחתם, בין בכתב או בן בעל פה.".
ד. רביעית – כפי שעולה מעדות ברנע, בפועל הוא אכן הרוויח ולא סבל מהפסדים.
מחקירתו הנגדית של ברנע עולה, כי בסוף שנת 2008 הוא כלל לא הפסיד אלא הרוויח "רווח נמוך" כלשונו (עמ' 59 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 30 – 32) ובשנת 2009 הרוויח 84,000 ₪, המהווה 35% רווח גולמי והודה כי זה עומד בהתאם למצגת שצורפה כנספח ח' לתצהירו (עמ' 60 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 19 – 22).
ה. חמישית – גם רו"ח משה הררי שהעיד כעד מטעם התובעים, אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי כשפותחים חנות או עסק, אין תעודת ביטוח לרווחים ולכן יכולים להיות מחזורים נמוכים או גבוהים (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 4 – 7).
גם ברנע עצמו הודה בחקירתו הנגדית, כי הוא קרא והסכים לאמור בסעיף 2.4 להסכם הזיכיון לפיו: "הזכיין מצהיר ומאשר כי מרגע שהוקמה ונפתחה החנות, הרי הצלחת העסק שהוא עתיד להפעיל על פי הסכם זה תלויה אך ורק במאמציו שלו וכי החברה ומי מסוכניה או נציגיה או מטעמיה לא נתנו תחזיות, מכירות, הכנסות, רווחים וכיוצא בזה" (עמ' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 20 – 32).
ו. שישית – התנהגות כלל הזכיינים בפועל בזמן אמת, מצביעה על כך שהם לא הסתמכו על אותן אמירות חוץ חוזיות והמשיכו לרכוש זיכיונות. גם אם היה מי שהסתמך על כך בתחילה, עצם העובדה שהם, בין היתר, המשיכו לרכוש זיכיונות חדשים לחנויות נוספות שפתחו, לאחר שהבינו, או היו צריכים להבין, כי אין שחר לאותן הצהרות (לטענתם), מעידה כאלף עדים על כך שההתקשרות בהסכמי הזיכיון לא הייתה על בסיס אותן הצהרות ומצגי שווא.