6. מהנתונים שהובאו בפניי, מצטיירת התמונה הבאה;
ברנע חתם על ההסכם הראשון לחנות ברחוב פלורנטין, בסמוך לחודש יולי 2008 ובהמשך קנה חנות נוספת מזכיין של הרשת בחודש דצמבר 2012 והוא אף הביא את חבר הילדות שלו – בלום, כזכיין לרשת. ברנע ובלום ציינו, כי רכשו סניף מזכיינית אחרת ברחוב סוקולוב בחולון וביוני 2009 החלו לנהל את הסניף והחתימה על הסכם הזיכיון התמשכה עד לחודש ינואר 2010, אז ביקשו כי החשבוניות יוצאו רק על שם בלום.
בחקירתו הנגדית העיד ברנע, כי עוד לפני שחתם על הסכם הזיכיון בשנת 2008, הוא עבד בסניף של הרשת ברחוב אבן גבירול, הייתה לו היכרות עם ניהול סניף של הרשת מהצד של עובד שכיר, הוא עבד בקופה וראה וידע בכמה מוֹכרים (עמ' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 9 – עמ' 27 ש' 8).
בהמשך העיד ברנע, כי בשנת 2009 חתם על הסכם זיכיון נוסף בחנות "חבולה", כלשונו, שהייתה בזיכיון של גב' רחל גרינברג, לאחר שגור קרא לו "אל הדגל בשביל להציל אותה מהחוב שלה" ולמרות שהעסקה "הייתה עסקה בינונית ומטה", הוא לקח על עצמו את כל החובות שהיו לאותה חנות וחתם על הסכם זיכיון נוסף מבלי שמישהו הכריח אותו לעשות כן (עמ' 36 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 5 – 22).
בהמשך הודה ברנע כי, הגם שכבר היה לו ניסיון עם הסכם זיכיון משנת 2008 ולאחר שנחשף לצרות של גב' גרינברג, הוא חתם על הסכם נוסף מבלי שביקש מגור לשנות את ההסכם (עמ' 37 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.215, ש' 1 – 8) למרות "שהצרה שם הייתה ברורה לפני שהתחלתי את החנות," (עמ' 39 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 1).
בהמשך, בשנת 2012 חתם ברנע על הסכם נוסף – שלישי במספר. גם ביחס לרכישה זו, העיד ברנע בחקירתו הנגדית, כי הגם שבמקרים הקודמים, גור לא הסכים לשנות את ההסכמים וכי כבר היו הפרות מצד הנתבעים, הוא חתם על הסכם נוסף "בלית ברירה". בחקירתו הנגדית השיב על כך ברנע כי: "...באמצע 2012 הגעתי למצב כל כך קשה של מחנק, של תזרים מזומנים, ואז גב רותם, שהיה זכיין בהרצל ברמת גן נתן לי הצעה שאני רוצה גם להוסיף לזה, שהמשנה, המשנה של פט ביי וארז גור הייתה שקשה מאוד להרוויח מחנות אחת, ובשביל שזכיין יוכל להרוויח הוא צריך למעלה מחנות אחת, הוא קרה [צ.ל. קרא – י.ש.] לזה חוק המספרים הגדולים, זאת אומרת שאם אתה מרוויח מעט מחנות אחת, אולי תרוויח פעמיים מעט משתי חנויות..." (עמ' 39 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 18 – 23).
למרות שברנע העיד, כי מי שלחץ עליו לחתום על הסכם נוסף בשנת 2012 היה גור (עמ' 40 ש' 25 – 26), עדותו נסתרה (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 11 – 14) לאור הודעת דואר אלקטרוני שהוא עצמו כתב לגור ביום 7.11.2012 (נספח כ"ג למוצגי התובעים), ממנה עולה כי בזמן אמת, היה זה דווקא ברנע ש"לחץ" על הקמת הסניף.
באותה הודעה ציין ברנע:
"שירשם בפרוטוקול שכל פעם שאני אומר לך שאתה סתם מתיש אותי זאת עוד הוכחה
שלח לי כבר מסמך בודק לערב.
כדאי מאוד שתכניס את פעולת העברת הסניף לאגנדה שלך ותתחיל לעזור לי לקדם את זה. אתה לא רציני ומתנהג בחובבנות,
אני מנסה להתאים את עצמי אלייך ואל הדרישות התמוהות שלך,
המינימום הוא שתשלח לי את הטפסים,
אני לא רוצה לרדוף אחרייך, אני אדם עסוק ואתה מקשה עלי סתם
שלח לי את הטפסים ותן לי להשלים את תהליך הקנייה".
בחקירתו הנגדית עומת ברנע עם הודעה זו ואישר, כי הוא בעצם נכנס "מבפנים עם ראש צלול, לתוך מיטה חולה..." אחרי שכבר היה בשתי מיטות חולות (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 23 – 28).