גם בהודעת דואר אלקטרוני ששלח ברנע לגור ביום 8.11.2012 (נספח כ"ג למוצגי התובעים) הוא שב ומציין: "אני לא מבקש, אלא דורש שתתחיל להתנהג בהתאם ותעזור לי לקדם את הנושא...העיסקה הזאת תצא לפועל, תתחיל לעבוד ולהצדיק את ההון שאני שופך אצלך כל חודש".
בהמשך, כאמור, ברנע אף צירף כזכיין לרשת את חברו – אילן בלום (עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 1 – 3).
לאור השתלשלות עובדתית זו, עולה התהייה המתבקשת, שהתובעים - וביניהם ברנע, לא השכילו להשיב עליה באופן ברור ומשכנע, כיצד ברנע, אשר חתם בשנת 2008 על הסכם מטעה ומקפח, לטענתו, לאור מצגי שווא, שב ורכש בשנת 2012, חנות נוספת ואף המליץ לחברוֹ לחתום על אותו הסכם מטעה ומקפח, לשיטתו, לאחר שכבר היה ער לכך שקיים שוני בין אותם מצגים לבין ההתנהלות בשטח.
7. כך, גם ביחס לדניאל רובין – הבעלים של התובעת 2 (מסי פט) – רובין חתם על הסכם זיכיון בסמוך לחודש יולי 2009 ולאחר מכן רכש עוד שתי חנויות בסוף שנת 2010:
חנות ברחוב נגבה ברמת גן – אותה רכש מזכיין אחר ברשת, כאשר ההסכם נחתם לאחר שהיה מפעיל של הסניף קודם לכן וסביר להניח, שידע כיצד הרשת מתנהלת. חנות נוספת נרכשה מזכיין אחר ברשת ברחוב ויצמן בגבעתיים.
את החנות השלישית רכש מזכיין נוסף ברחוב יהודה מכבי בסוף שנת 2011. בסוף שנת 2012, ביקש להפוך לחברה בע"מ והסכמי הזיכיון חודשו על שם החברה שלו, מסי פט.
8. גם אסי אראל, חתם על הסכם זיכיון בסמוך לחודש יולי 2010 בסניף בראשון לציון. לאחר מכן, קנה סניף נוסף בסוף שנת 2011 בבת ים ומכר אותו לזכיין אחר בחודש פברואר 2013.
9. בנוסף, בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים, בין היתר, כי (סעיף 61): "...צרופות כתב תביעה זה מוכיחות כי לאורך מספר שנים, לכל המאוחר מתחילת שנת 2009, נעשו פניות רבות חוזרות ונשנות לנתבע 1 ולנתבעת שבבעלותו, באמצעותו, במטרה להביא לתיקון הפרות ההסכם מצד הנתבעים ובכדי להביא מזור לבעיות הקשות עמן נאלצו התובעים להתמודד מדי יום ביומו.".
לאור זאת, לא ברור אם כך, כיצד, הגם שטענות התובעים בדבר הפרת ההסכמים על ידי הנתבעים נולדו, לגרסתם, לכל המאוחר בתחילת שנת 2009, הוסיפו הם לחתום על הסכמי זכיינות נוספים בשנים שלאחר מכן ואף "סחפו" את חבריהם להרפתקה מעין זו.
10. בהקשר זה, לא נעלמה מעיני טענת הזכיינים, כי הם שבו ורכשו זיכיונות נוספים היות ומה שהוביל לכך, הייתה הצעתו של גור אשר "הצהיר בפניהם כי לקיחת זיכיונות נוספים תוביל למזעור נזקיהם ולהגדלת רווחיהם, דבר שהתברר עד מהרה כחסר כל בסיס במציאות." (סעיף 35 לכתב הגנה בתביעה שכנגד וסעיף 108.3 לתצהיר ברנע) וכי הם "לקחו זיכיונות נוספים, בהצעת קברניט התובעת שכנגד [הכוונה לגור – י.ש.], שהצהיר בפניהם כי לקיחת זיכיונות נוספים תוביל למזעור נזקיהם ולהגדלת רווחיהם, דבר שהתברר עד מהרה כחסר בסיס, מבלי שניתנה להם בפועל הזדמנות נאותה ואמיתית לדון עם התובעת שכנגד על תנאי הסכמי הזכיינות החד צדדיים" (סעיף 36 לכתב הגנה בתביעה שכנגד).
אולם, אם אכן התברר לזכיינים "עד מהרה" כי אין ביסוס להצהרות גור, שוב עולה התמיהה מדוע המשיכו לרכוש שוב ושוב זיכיונות נוספים?