11. לא נעלמה מעיני גם טענת ברנע, שהועלתה במהלך חקירתו הנגדית, כי הוא רכש סניפים נוספים היות ו"לוקח הרבה שנים להבין באיזה צרה אתה נמצא,...בתור התחלה, שאתה פותח את החנות עם מדיניות של תשלומים של שוטף 60 יש לך איזה שהיא הרגשה של רווחה תזרימית, לאחר מכן אתה עושה ללקוחות מבצע התחייבות שהרשת יזמה, ושאני אומר הרשת אני מתכוון רק לארז כן, שארז יזם בצורה כזאת שנכנס לך כסף לכיס, ולעומת זאת אתה לא מספק את הסחורה, אתה רק צובר איזה שהוא חוב שגדל וגדל,..." (עמ' 34 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015 ש' 28 – עמ' 35 ש' 5) וכי "לקח חמש שנים להבין לאיזה בור אנחנו נכנסנו" (עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 10 – 14).
אולם, עדות זו נסתרה בעדותו לפיה, הוא הגיש דו"ח למס הכנסה כבר בסוף השנה הראשונה לזיכיון והיה ער למספרים ולנתונים שהיו בדו"ח, לאחר שהסתכל ועיין בו (עמ' 35 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 27 – 30).
עדות ברנע כי לוקח זמן להבין את גודל הצרה, נסתרה גם בעדותו של ליאור הירש, העד מטעם התובעים, שהיה בעבר זכיין של הרשת, אשר העיד בחקירתו הנגדית כי, הוא הבין שגור רימה אותו בנתונים שהציג עובר לחתימה על החוזה, בשלב שבו "...אחרי ה-ספירת מלאי שישבתי עם הרואה חשבון בפעם הראשונה והבנתי שהסכומים שהמכירות שעשיתי בחנות עלו על מה שבעצם כתוב שמשם אני מרוויח ובעצם לא הרווחתי כלום." (עמ' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 2.12.2015, ש' 9 – 16) ובהמשך אישר שבעצם גילה את הדברים אחרי שנה מרכישת הזיכיון (שם, ש' 23 – 26).
12. מעבר לכך, הזכיינים לא הוכיחו את טענת העושק, בהתאם לסעיף 18 לחוק החוזים – ובכלל זה לא הוכיחו את התנאים המצטברים להוכחת העילה; (1) קיומה של מצוקה מצד העשוק, (2) ניצול אותה מצוקה על ידי הצד העושק, (3) תנאי חוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל ו-(4) קיומו של קשר סיבתי בין המצוקה וניצולה לבין ההתקשרות בחוזה.
בראש ובראשונה, לא הוכיחו הזכיינים כי הם היו שרויים במצב של מצוקה אותו ניצלו התובעים. הכוונה בסעיף, למצוקה כבדת משקל שהסיטה את שיקול דעתו של העשוק סטייה של ממש מנתיבו הנכון ולא הוכח בפניי כי מצבו של העשוק – קרי, מצוקתו, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו – היו במצב "חמור וקיצוני" (ראה: פרופ' ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ה 2005), עמ' 346).
גם טענת ברנע כי הוא היה חסר ניסיון, לא הוכחה כנדרש. חוסר הניסיון הנדרש בסעיף, צריך להיות כללי, כגון כאשר מדובר "בצעיר בתחילת דרכו" (דר' אורנה דויטש מעמד הצרכן במשפט (תשס"ג – 2002), עמ' 433) וזו לא הוכחה, בעיקר לאור העובדה, שגם אם ברנע אכן היה חסר ניסיון ברכישת הסניף הראשון (למרות שעבד קודם לכן בסניף של הרשת), ברור כי ברכישה השנייה והשלישית, כבר לא היה שרוי במצוקה מעין זו, או בחוסר ניסיון באותה רמה ולמרות זאת, הוא המשיך לרכוש זיכיונות נוספים.
בנוסף, הזכיינים לא הוכיחו כי מדובר ב"תנאי חוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל" וכראיה, המשיכו להתקשר שוב ושוב מול הרשת באותם תנאים "גרועים" לשיטתם. מעבר לכך, אם אכן הייתי מקבל את הטענה כי הזכיינים נעשקו, לא ברור מדוע לו פעלו לביטול החוזה, זמן סביר לאחר שנודעה להם עילת העושק, בהתאם לדרישת סעיף 20 לחוק החוזים.