23. הנתבעת ציינה שלא היה באפשרותה להעסיק את התובעות מטעמים טכניים בלבד. שניידר הצהיר כי מאחר שלא היתה לנתבעת שלוחה המהווה אישיות משפטית הזכאית להעסיק עובדים בישראל, מתכונת ההתקשרות הוגדרה כיחסי נותן שירותים - לקוח זאת, בדומה ליתר רשתות התקשורת הזרות הפועלות בישראל וכמקובל בענף (סעיף 4 לתצהיר שניידר).
עמדה זו מלמדת כי ההגדרה הפורמלית של יחסי הצדדים לא שיקפה את מהות היחסים בפועל. למעשה, ההתקשרות עם התובעות כעצמאיות נעשתה בהעדר אפשרות חוקית להעסיקן כעובדות ישראליות, המועסקות בישראל, על ידי תאגיד שידור ציבורי זר.
עניין זה שוקל לעניין תום לבם של הצדדים, ובנושא זה, איננו מקבלים את טענת התובעות, כאילו אופי ההתקשרות עמן מעיד על חוסר תום לב של הנתבעת או כוונה לפגוע בזכויותיהן כעובדות.
הנתבעת הבהירה כי בהעדר אפשרות טכנית, היא התקשרה עם התובעות כעצמאיות. אין מדובר במתכונת התקשרות שנועדה לקפח את זכויותיהן של התובעות, אלא מתכונת שבאה לעולם, בהעדר אפשרות טכנית להתקשרות משפטית אחרת. כמו כן, מדובר בנורמה שכיחה בענף התקשורת, במקרה של רשתות זרות (כפי שגם עולה במובלע מעדותה של ברקאי, עמוד 31, שורות 1-8). כפי שיפורט להלן, התמורה ששולמה לתובעות היתה גבוהה מהמקובל והנתבעת אף שילמה לתובעות דמי חופשה ובמקרים מסויימים גם שכר בגין כוננות (בשונה מעבודה בפועל). בנוסף, לגבי ברקאי, התמורה שנקבעה בדולרים, שולמה לפי שער יציג קבוע שלא שיקף את השער היציג האמיתי וזו תורגמה בחזרה לדולרים, כך שבפועל ברקאי קיבלה תמורה גבוה משמעותית מהתמורה החוזית שסוכמה איתה (נספחים ד' וה' לתצהיר שניידר). כלומר, בפועל, אין מדובר בצורת ההתקשרות שבבסיסה ניסיון לחסוך בעלויות הנובעות מהעסקת "עובד", בשונה מ"עצמאי".
מסקנה זו מתיישבת עם עדות התובעות עצמן, לפיה אם הדבר היה מתאפשר, היו ממשיכות לעבוד עבור הנתבעת באותם תנאים (ר' למשל בעדות יהודה בעמוד 8, שורות 28-30, עדות מייזל בעמוד 23, שורות 28-29).
היקף משרה ושכר
24. בטרם נידרש לטענות התובעות בעניין הזכויות המגיעות להן כ"עובדות", יש להתייחס לשכרן הקובע של התובעות והיקף משרתן.
25. התובעת מס' 1, מייזל - לטענת מייזל, היא עבדה ארבעה ימים בשבוע ובשנתיים האחרונות לעבודתה, שבוע אחד בחודש עבדה במתכונת מצומצמת של שלושה ימים בלבד - 15 ימים בממוצע לחודש. עוד נטען שעבדה במשמרות בנות 8 שעות ביום, מבלי שניצלה זמן הפסקה (סעיף 12 לתצהיר מייזל).
להלן עדותה בנושא זה בבית הדין (עמוד 24 החל משורה 25, ההדגשות הוספו – ד.ו.)"
"ש. את טוענת למשמרות של 8 שעות וכ-15 ימים בממוצע, זה היה אופי העבודה.
ת. כן.
ש. כמה הפסקות היו לך?
ת. לא הפסקות, בצהריים היתה הפסקה, אני לא יודעת של כמה זמן, זה תלוי. אם היה צריך לעשות משהו לא יצאתי להפסקה. אם היה אז הייתי כמו כולם... אני לא יודעת אם 45 דק' כמו שאתה טוען, ישבנו שם כולם, כולל ריצ'ארד. אני לא יצאתי סתם ככה.
ש. ויכולת לעשות מה שרצית בזמן הזה?
ת. בארוחה? כן. היה מותר... לא יצאתי מהמקום, אבל יכולתי לעשות מה שרציתי."