26. התובעת מס' 2, יהודה – לטענת יהודה, בתקופה שמתחילת ינואר 2008 ועד 30.6.08, היא עבדה 22 ימי עבודה בחודש, לפי סידור משמרות. משמרת בוקר בשעות 8:30 - 15:00 ולחלופין במשמרת ערב בשעות 15:00 - 20:00.
החל מיום 1.7.08 ועד לסיום עבודתה, עבדה כ- 17 ימי עבודה בחודש.
משנת 2011 יהודה שובצה לעיתים ככוננית שבת וקיבלה תמורה של 200% בגין ימי כוננות (נדרשה להיות זמינה לעבודה, אף שבפועל לא עבדה; סעיפים 10-13 לתצהיר יהודה).
יהודה הכחישה שיצאה להפסקות במהלך עבודתה. עם זאת, גם מעדותה משתמע כי בתקופות בהן לא היה לחץ עבודה היא ניצלה זמן הפסקה ואף הכינה ארוחת צהריים (עמוד 12, החל משורה 31 ועד עמוד 13, שורה 10, ההדגשות הוספו – ד.ו.):
"ת. המשמרות הרשמיות של דסק החדשות היו 8:30 עד 15:00 ו-15:00-20:00.
ש. נאמר לי שהיו לכם הפסקות של לפחות 45 דקות במהלך המשמרות.
ת. בדסק חדשות אין לו"ז, כשיש עבודה אתה יושב, ואם צריך זה גם 8-12 שעות, ואם יש לך זמן אתה יכול לאכול במטבח או בדסק כשאתה לחוץ.
ש. מה הממוצע?
ת. אין ממוצע, היו לי משמרות גם של 21 שעות. לא היו משמרות של פחות מ-5 שעות.
ש. היו הפסקות?
ת. לעשות פיפי כן.
ש. התרעננות ושיחות פרטיות, לקנות אוכל?
ת. אם היה רגוע אז בהחלט שכן. ישבתי במטבח, הכנתי לעצמי קפה וארוחת צהריים. וכשלא אז אכלתי בדסק. מעולם לא עבדנו פחות במשמרת. 99% זה היה יותר. אבל אלה המשמרות שנשכרתי לעשות בסכומים שהוסכמו."
27. לטענת הנתבעת, מייזל עבדה 15 ימים בחודש, 7.25 שעות עבודה נטו בכל משמרת (משמרות של 8 שעות בניכוי 45 דקות הפסקה), היינו, היקף עבודה במשרה חלקית בשיעור של % 58, שהן 108.75 שעות בחודש (סעיפים 12-13 לתצהיר שניידר).
אשר ליהודה, נטען שהיא עבדה בממוצע 17 ימי עבודה בחודש, 5 שעות למשמרת (משמרת בוקר נמשכה 6.5 שעות ברוטו, ובניכוי הפסקה - 5.75 שעות נטו ואילו משמרת ערב נמשכה 5 שעות ברוטו, ובניכוי הפסקה - 4.25 שעות נטו), שהן 85 שעות עבודה בחודש, בהיקף של 45% משרה (סעיף 26 לתצהיר שניידר).
28. שניידר העיד בנושא ניצול הפסקות, שמייזל ויהודה, כמו עובדים נוספים בנתבעת, בישלו במהלך יום העבודה ויצאו להפסקות צהריים. שניידר אף פירט את שמו של בית הקפה הסמוך אליו נהגו מייזל ויהודה לצאת במהלך יום העבודה ("לחמנינה"). שניידר העיד שהתובעות ניצלו יותר מ-45 דקות להפסקה (ר' עדותו בעמוד 68 שורות 22-30), אולם כאמור, הנתבעת בחישוביה ביקשה לקזז רק 45 דקות הפסקה.
שניידר הוסיף וציין כי בתקופות לחץ בעבודה, כגון מלחמה, התובעות היו מנועות מלצאת להפסקה, אולם הוא דאג לשאת בעלות ארוחות עבורן וכן שולמו לתובעות בונוסים אם הן נשארו לעבוד מעבר לשעות התקניות של המשמרת. בנוסף, במקרים בהם יהודה נדרשה להגיע למשרדים לפני תחילת המשמרת, היא תוגמלה בנוסף (עמוד 70 שורה 14 עד עמוד 71 שורה 6).
29. עדותו של שניידר בנושא ניצול הפסקות מצד התובעות ובנושא שעות עבודתן היתה עקבית, בהירה ומשכנעת. יודגש כי התרשמנו מהאופן שבו שניידר ביקש לדייק בתשובותיו וזאת בנוגע לכלל השאלות שהוצגו לו בחקירה הנגדית. ניכר היה שהוא מבקש להעיד עדות אמת.
שניידר הבהיר שמייזל ויהודה נהגו לצאת להפסקות קפה מחוץ למשרד וכי ניצלו פרק זמן של 45 דקות הפסקה בהן היו חופשיות לעשות כרצונן. שניידר הוסיף שהוא עצמו יצא עם התובעות להפסקה ומייזל אישרה עניין זה בעדותה. גם מייזל אישרה שניתנה לה הפסקה, אף שמבחירה אישית שלה היא לא יצאה משטח המשרד.
יהודה גם אישרה את עדותו של שניידר, לפיה היא הכינה לעצמה ארוחות במקום העבודה.
יוער שעדותה של יהודה היתה מופרזת והיא גם אינה מתיישבת עם הטענות המוצגות בתצהירה. בכל מקרה, גם מעדותה עולה כי היו משמרות בנות חמש שעות.
30. ערים אנו לכך שעסקינן בנתבעת המספקת שידורי חדשות וישנן תקופות עמוסות במהלכן התובעות לא ניצלו הפסקות (למשל מבצעים צבאיים, פיגועים וכדומה). עם זאת, מעדותו של שניידר שהיתה מהימנה ואף השתלבה עם עדויותיהן של מייזל ויהודה, עולה כי מדובר בחריגים וכי על פי רוב, התובעות ניצלו זמן הפסקה במהלך היום.
31. בנסיבות אלו, אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה מייזל ויהודה ניצלו זמן הפסקה של 45 דקות ביום.
יוער שהתובעות מסרו דיווחי נוכחות יומיים, מבלי שפירטו את שעות העבודה שביצעו. לא מצאנו לזקוף עניין זה לחובת הנתבעת שכן במועדים הרלוונטיים התובעות לא הוגדרו כ"עובדות" מן המניין. כמו כן, אין כל מחלוקת לגבי משכה של משמרת, ומשטענתו של שניידר לעניין ניצול הפסקה הוכחה כדבעי, מקובלת עלינו גרסת הנתבעת בעניין היקף שעות העבודה של מייזל ויהודה.
32. הנתבעת העמידה את מספר שעות העבודה הממוצע של יהודה על 5 שעות במשמרת, בשים לב למשכן של משמרות בוקר וערב, בניכוי הפסקה.
כאמור, יהודה טענה שלא ניצלה הפסקה, אך טענה זו נדחתה. בנוסף, יהודה התובעת אישרה שעבדה במשמרות בוקר וערב וכי לאחר משמרת ערב היתה כוננית, עד לתחילת משמרת הבוקר. התובעת טענה כי סידור המשמרות נעשה במסגרת "Log List" "Day Log", אולם לא צירפה את כלל סידור המשמרות (סעיפים 12-16 לתצהיר יהודה ונספח 1 לתצהיר - דוגמאות ל"לוג ליסט"). עם זאת, כעולה מדיווחים שיהודה מסרה, היא ביצעה משמרות בוקר וערב לסירוגין (נספח 4 לתצהיר יהודה - דרישות שכר חודשיות בהן פורט סוג המשמרת - AM/PM). בנסיבות אלה ומאחר שיהודה אישרה שעבדה "לא פחות מחמש שעות", מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה יש לחשב את מספר שעות העבודה הממוצע של יהודה כנגזרת של משמרות הבוקר והערב, תוך ניכוי זמן ההפסקה כנזכר לעיל, ולהעמיד את משכה של משמרת על חמש שעות.
33. אשר למספר ימי העבודה שמייזל ויהודה עבדו - התובעות הציגו את מרבית החשבוניות שהנפיקו לנתבעת, הגם שלא הציגו פירוט מסכם של מספר ימי העבודה שעבדו בפועל.
מייזל טענה בתצהירה כי תחילה עבדה 4 ימים בשבוע ובהמשך היקף עבודתה פחת והיא עבדה 15 ימי עבודה בממוצע בחודש. גרסה זו מתיישבת עם עדותו של שניידר ועל כן נקבע כי מייזל עבדה 15 ימים בחודש.
אשר לתחילת ההתקשרות – מהראיות עולה שבשנת 2009 מייזל עבדה 14.9 ימים בחודש בממוצע (נספח 9 לתצהיר מייזל, פירוט ימי עבודה לשנת 2009- 148 ימי עבודה בעשרה חודשים), בניגוד להיקף הנטען על ידה (4 ימים בשבוע).
לאור כל המפורט לעיל, הגענו לכלל מסקנה לפיה מייזל עבדה 15 ימי עבודה בחודש, 5.75 שעות במשמרת, העולים כדי 58% משרה, כטענת הנתבעת.
34. עד לחודש יולי 2007, שכרה של מייזל עמד על 200 דולר ארה"ב ליום בהתאם לשער היציג שהשתנה. ממוצע השער היציג בתקופה זו עמד על 3.646 ₪, היינו 730 ₪ למשמרת, שהם 100 ₪ לשעה.
החל מחודש אוגוסט 2007 שולמו למייזל 230 דולר ליום בהתאם לשער היציג.