בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע"ש 4886-10-14
סע"ש 4873-10-14
סע"ש 4863-10-14
לפני:
כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים), גב' דליה כהן
נציג ציבור (מעסיקים), מר אבי איילון
התובעות 1. אגנס מייזל
2. מירי יהודה
3. שלי ברקאי
ע"י ב"כ עו"ד תהילה בנישו
–
הנתבעת ARD German Television
ע"י ב"כ עוה"ד רייפנברג ודגן זילבר
פסק דין
1. הנתבעת היא תאגיד שידור ציבורי גרמני, עמה התקשרו התובעות בהסכם למתן שירותים. השאלה המרכזית העומדת לדיון בהליך זה היא האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, וכפועל יוצא מכך – האם התובעות זכאיות לסכומים נוספים מעבר לאלה ששולמו להן במהלך התקשרות בין הצדדים.
2. רקע עובדתי
א. הנתבעת היא גוף תקשורת גרמני, המאגד מספר גופי שידור ציבוריים איזוריים בגרמניה, הפועל כתאגיד ממלכתי שהוקם בחוק רשות השידור הבווארי.
לנתבעת מספר שלוחות ברחבי העולם מהן מתבצעים שידורים ודיווחים שוטפים. במועדים הרלוונטיים השלוחה שהפעילה הנתבעת בישראל (להלן - השלוחה) נוהלה על ידי מר ריצ'ארד שניידר (להלן - שניידר).
ב. השלוחה מנתה כ-27 אנשי צוות, מתוכם 6 עובדים גרמנים שהועסקו בהתאם לחוזי העסקה שנחתמו בגרמניה. מדובר בעובדים שהם עובדים קבועים בנתבעת והנתבעת יכלה לניידם, בגרמניה ובשלוחות בעולם, בהתאם לדין החל על החוזה.
בשלוחה הועסקו גם שלושה אנשי צוות, כמשתתפים חופשיים במעמד של "A12", להם שולמו שכר וזכויות נוספות (לתיאור של מעמד משפטי זה ר' הנפסק בע"ע (ארצי) 300274/06 צדקא – מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע לו 625 (2001), להלן - עניין צדקא, בעמוד 644 מול האות ג' וה"ש 16 שם).
יתר אנשי הצוות בשלוחה, ביניהן שלוש התובעות, התקשרו עם הנתבעת כעצמאים, והתמורה שולמה להם כנגד הנפקת חשבוניות.
ג. מידי חודש בחודשו העבירו התובעות מס' 1-2 דרישות תשלום בהן פורטו ימי עבודה שביצעו בפועל (נספחים א' וג' לתצהיר שניידר). כמו כן, שלוש התובעות הנפיקו חשבוניות כנגד התמורה ששולמה להן וכן קיזזו הוצאות נסיעות, ציוד משרדי וכיבוד כעצמאיות, כמקובל.
ד. התובעת מס' 1 (להלן - מייזל), בוגרת תואר ראשון בסוציולוגיה ותואר שני בעיתונאות (וטלוויזיה), פעלה בשירות הנתבעת למעלה משש שנים, מיום 23.1.07 ועד ליום 30.11.13 כעובדת ארכיון.
עד לחודש יולי 2007, שכרה של מייזל עמד על 200 דולר ארה"ב ליום, בהתאם לשער היציג שהשתנה (ערכי ההמרה - נספח ב' לתצהיר שניידר). החל מחודש אוגוסט 2007, שכרה של מייזל עמד על 230 דולר ליום, בתעריף של 4.2 ₪. בהמשך, משנת 2010 ולאור הירידה בשער הדולר, תעריף ההמרה הועמד על 3.8 ₪ (עדות מייזל בעמוד 28 שורות 21-23, נ/ 11- חשבוניות, ערכי ההמרה - נספח ב' לתצהיר שניידר). תעריפים אלה היו גבוהים משער הדולר במועדים הרלוונטיים.
ה. התובעת מס' 2 (להלן - יהודה) פעלה בשירות הנתבעת למעלה מחמש שנים, מיום 1.1.08 ועד ליום 30.11.13 כמפיקת דסק ומפיקת שטח.
התמורה ששולמה ליהודה היתה יומית. תחילה זו עמדה על 250 דולר ארה"ב ליום. בהמשך (מיום 1.7.09 ועד 18.7.11) עלתה ל - 280 דולר ליום, ומיום 19.7.11 ועד לסיום עבודתה עמדה על 300 דולר ליום.
התשלום בוצע בתחילה בהתאם לשער היציג של הדולר. בהמשך, החל מחודש מרץ 2008, זה הועמד על 4.2 ₪ ומחודש ינואר 2010 הועמד על 3.8 ₪ לערך, בהתאם לשער היציג (נספח ב' לתצהיר שניידר, ר' חשבוניות מס ודו"חות שהוגשו לרשויות המס - נספחים 6-15 לתצהיר יהודה).
ו. התובעת מס' 3 (להלן - ברקאי) פעלה בשירות הנתבעת למעלה משבע שנים, מיום 26.7.06 ועד ליום 30.11.13, כמפיקת סרטים דוקומנטריים ועורכת כתבות קצרות.
בתחילת ההתקשרות, במשך חודשים ספורים עד חודש אוקטובר 2006, ברקאי קיבלה 4,000 דולר בגין כל סרט שהפיקה.
החל מחודש נובמבר 2006 שולם לברקאי סכום חודשי קבוע, ללא תלות בימי העבודה בפועל. למעשה, עבודתה של ברקאי היתה פרוייקטאלית, והיא נדרשה לעמוד בתאריך יעד לסרטים שהופקו על ידה, אולם התמורה שולמה לה באופן קבוע, על בסיס חודשי.
באותה תקופה (החל מחודש נובמבר 2006) ברקאי קיבלה תמורה של 4,000 דולר לחודש וכן תוספת של 300 דולר לכל יום בו עסקה בכיסוי אירועים חדשותיים ובהכנת כתבות קצרות (להבדיל מעבודת ההפקה).
כשנה לאחר מכן, בוצע שינוי בתמורה ששולמה לברקאי וזו הועמדה על 4,000 דולר בלבד.
החל מאמצע שנת 2012 הועמדה התמורה ששולמה לברקאי על 3,000 דולר.
אין חולק כי ברקאי עבדה מספר ימים מצומצם באותה תקופה. לגרסתה של ברקאי - לכל היותר עשרה ימים בחודש.