13. נוסף על כך, עבודתן של התובעות בוצעה על ידן באופן אישי והן לא העסיקו עובדים אחרים. כמו כן, עבודתן של התובעות בוצעה במשרדי הנתבעת. אף שברקאי בצעה את רוב עבודת ההפקה מביתה, היא ביצעה את עבודת העריכה במשרדי הנתבעת ובאמצעות ציוד של הנתבעת, היא יצאה לצילומים בליווי צלמי הנתבעת ונעזרה בתחקירניות שהעסיקה הנתבעת (סעיפים 10-12 לתצהיר ברקאי).
14. מייזל ויהודה עבדו בהתאם לסידור עבודה שנערך בנתבעת. כאמור, ברקאי יצאה לימי צילום יחד עם צלמי הנתבעת בהתאם ללוח הזמנים שנקבע על ידי הנתבעת.
15. התובעות עשו שימוש בציוד של הנתבעת לצורך מילוי תפקידן. כך, מייזל עבדה בארכיון הנתבעת, ואילו יהודה וברקאי, שעסקו בהפקה, עשו שימוש בציוד הנתבעת לצורך זה. הנתבעת גם העמידה לרשות השתיים מכשיר טלפון והן קיבלו החזר כספי בגין הוצאות דלק ואוכל, ככל שנדרשו לצורך עבודתם (סעיף 37 לתצהיר יהודה, סעיף 39 לתצהיר ברקאי).
16. מייזל ויהודה העבירו לנתבעת דיווח של ימי העבודה בפועל (סעיפים 23- 24 לתצהיר שניידר). גם אם בפועל לא נעשה מעקב אחר שעות עבודתן, השתיים עבדו בהתאם לסידור עבודה שהוסדר בין היתר באופן הדדי על ידי כלל העובדים (עדות מייזל בעמוד 15 שורות 10-12).
17. התובעות תיאמו חופשות עם שניידר (סעיף 14 לתצהיר מייזל, סעיף 18 לתצהיר יהודה, סעיפים 13-14 לתצהיר ברקאי). בהקשר זה הציגה יהודה הודעת דוא"ל מיום 25.4.08 במסגרתה נדרשו אנשי הצוות לתאם מראש היעדרויות, מול שניידר (נספח 2 לתצהיר יהודה). כן הוצגה הודעת דוא"ל בה שניידר ביקש מהעובדים לתאם עמו מראש חופשות ולא להעמידו בפני עובדה מוגמרת (נספח 3 לתצהיר יהודה). עוד הוצגה הודעת דוא"ל ששניידר שלח לברקאי ביום 9.8.13, בה דרש שתתאם עמו מראש את יציאתה לחופשות. שניידר ציין כי על אף שהיא אינה עובדת המועסקת על בסיס יומיומי, היא חלק ממצבת העובדים ובמידת הצורך, היא נדרשת להיות זמינה (נספח 1 לתצהיר ברקאי).
18. הפיקוח המקצועי על עבודת התובעות נעשה באופן ישיר על ידי שניידר, שניהל את השלוחה.
19. התובעות השתתפו בהרמות כוסית וקיבלו שי לחג ככל יתר עובדי הנתבעת.
20. הנתבעת דאגה להנפיק לתובעות תעודת עיתונאי, והן זוהו כעובדות הנתבעת. אף שעניין זה כשלעצמו אין בו כדי להצביע על קיומם של יחסי עובד-מעסיק, במצטבר עם יתר הסממנים שתוארו לעיל, עניין זה מחזק מסקנתנו.
21. זאת ועוד - מתכונת ההתקשרות של התובעות כעצמאיות הוכתבה על ידי הנתבעת ולתובעות לא היה חלק בגיבוש מתכונת ההתקשרות, אף שבמועד קליטתן הן לא ביקשו להיחשב כעובדות ואף שלא הוצע לתובעות להתקשר עם הנתבעת כעצמאיות, במסגרת המשא ומתן שקדם לקליטתן, הן לא ביקשו להיקלט כעובדות (עדות מייזל עמוד 23 שורות 8-9, עמוד 25 שורות 26-28). בהקשר זה העיד שניידר כי התובעות ידעו כי לא ניתן להעסיקן באופן ישיר כעובדות (עמוד 63 שורות 1-3).
22. לסיכום, התובעות השתלבו בנתבעת וביצעו עבודה המהווה חלק מליבת הפעילות בנתבעת.
לצד זה התובעות לא היו בעלות עסק עצמאי. הנתבעת היוותה עיקר הכנסתן ובפועל, מקור הכנסתן הבלעדי (וכמעט יחיד) של התובעות.
גם אם הנתבעת לא דרשה מהתובעות לעבוד עבורה באופן בלעדי (להבדיל מדרישתה שלא יעבדו עבור רשתות גרמניות מתחרות), בפועל כאמור, הנתבעת היתה מעסיקתן היחידה של התובעות (להוציא חריגים בודדים במקרה של יהודה וברקאי).
כמו כן, תקופת ההתקשרות בין הצדדים היתה ממושכת, בין שש לשמונה שנים לערך, והתובעות עבדו בנתבעת באופן רציף. התובעות עבדו מחצרי הנתבעת ועשו שימוש בציוד הנתבעת לצורך ביצוע עבודתן.
כל אלה מלמדים בבירור על קיומם של יחסי עובד - מעסיק בין הצדדים.