הפן החיובי – קובע כתנאי להשתלבות במפעל קיומו של מפעל יצרני לשירותים או מפעל אחר שניתן להשתלב בו, כאשר הפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל, ושהמבצע את העבודה מהווה חלק אינטגרלי מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, ועל כן אינו "גורם חיצוני" ועבודתו אינה "רק נלווית לו" ואינה מיועדת להשלים את פעולת המפעל (דב"ע לד/ 3-9 אדמון - מדינת ישראל , [פורסם בנבו] פד"ע ה 169 (1974)).
בפן השלילי - נבחן אם האדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/ 3-27 עיריית נתניה - בירגר, [פורסם בנבו] פד"ע ג 177 (1971); מ. גולדברג "עובד ומעביד – תמונת מצב" עיוני משפט יז 19, 30 (1992)).
8. אין חולק שלענף התקשורת מאפיינים ייחודיים. בית הדין עמד על האבחנה בין עובדים המצויים ב"גרעין המרכזי של המפעל" לעומת גורמים אחרים, המצויים ב"מעטפת" המפעל, וזאת בכל הנוגע לענף התקשורת, כפי שנקבע בעניין צדקא (עמוד 642):
"עיתונים ותחנות רדיו וטלוויזיה מקבלים שירותים ממגוון רחב של אנשים הנחשבים כ'משתתפים' מובהקים. לדוגמה: אמנים, כתבים המסקרים נושאים שונים, כתבי חוץ, פרשנים ועוד. משתתפים אלה תורמים לעיסוקו של המפעל אך ככלל, הם נמנים על המעטפת של גופים אלה להבדיל, מהגרעין המרכזי של עובדיו. 'המשתתפים החופשים' אינם נמנים על גרעין המפעל. הם אינם חייבים לתרום לגוף התקשורת באופן סדיר או בלעדי והם חופשיים לקבוע את שעות עבודתם, מועדי ואורך חופשתם..."
בנושא של אופי ההתקשרות בין גופי התקשורת ובין העובדים והפועלים בשמם (פרילאנסרים או "קבלנים"), נפסקו הדברים הבאים:
"... לבית הדין ידיעה שיפוטית, נוכח ההליכים הרבים שמתנהלים לפניו, כי בתחום התקשורת רווחת התופעה של העסקת פרילנסרים, וכי גורמים רבים בתחום התקשורת, לרבות בשידור הציבורי, מעדיפים להתקשר עם המועסקים במתכונת העסקה של פרילנס (ראו למשל ע"ע 300251/97 פלבן – רשות השידור, [פורסם בנבו], 11.1.2004); ע"ע (ארצי) 511/06 צחי שיף – רשות השידור, [פורסם בנבו] (7.9.2008); עניין גלובוס גרופ; ע"ע (ארצי) 1076/04 מדינת ישראל – אדם שוב [פורסם בנבו] (11.7.2005); עב (ת"א) 6194/08 רונית אבידני – ענני תקשורת בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (28.8.2012); עב (ת"א) 9441/06 ליאורה שכטמן – מדינת ישראל- הטלוויזיה החינוכית הישראלית [פורסם בנבו] (4.5.2008); עב (ת"א) 6242/09 יוסף הרוש – ג.ג. אולפני ירושלים בע"מ [פורסם בנבו] (14.1.2013)."
(ע"ע (ארצי) 3575-10-11 עמיר - חברת החדשות הישראלית בע"מ, [פורסם בנבו], 21.1.15, להלן - עניין עמיר; ר' גם ע"ע (ארצי) 56745-02-13 חברת החדשות הישראלית בע"מ – צרפתי, [פורסם בנבו], 14.2.16).
בשורה של פסקי דין שנזכרו בעניין עמיר, נקבע כי עובדי הפקה, צלמים ותחקירנים, המבצעים פעילות קבועה בגופי התקשורת ונמנים על הגרעין המרכזי שלהם, הם "עובדים".
על רקע זה נפנה לבחינת מעמדן של התובעות אצל הנתבעת.
9. אין חולק כי מרבית אנשי הצוות שפעלו בשירות הנתבעת בשלוחה, ביניהן התובעות, התקשרו עמה בחוזים של מזמין - נותן שירותים, והם לא הוגדרו כ"עובדים".
הנתבעת העסיקה בישראל שישה עובדים בלבד. עובדים אלה חתמו על חוזי עבודה עם הנתבעת במטה התאגיד בגרמניה ונהנו מקביעות בנתבעת. הכוונה למר שניידר, מנהל השלוחה, גבי - מזכירה, מר מרקוס רוש, גב' תמי נחום ושני עובדים נוספים (עדות שניידר בעמוד 60 שורות 7-29, עמוד 61,עמוד 62 שורות 1-15).
הנתבעת התקשרה עם שלושה עובדים נוספים כמשתתפים חופשיים - "A 12". הללו הוגדרו כעצמאים, אולם שולמו להם זכויות סוציאליות (להרחבה לגבי מעמד זה, נשוב ונפנה לסעיף 9 לחוות דעתו של הנשיא אדלר כתוארו אז, בעניין צדקא).
מעבר לכך, כ - 20 אנשי צוות נותרים, התקשרו עם הנתבעת כעצמאיים.
10. התובעות ביצעו תפקידי ליבה בנתבעת. מייזל שימשה כעובדת ארכיון, יהודה שימשה כמפיקת דסק ובהמשך מפיקת שטח וברקאי שימשה כמפיקת סרטים דוקומנטריים וכתבות קצרות.
מייזל עבדה בנתבעת 15 ימים בחודש, יהודה עבדה כ-17 ימים בחודש וברקאי, ששימשה כמפיקה, עבדה גם היא באופן רציף, גם אם בהיקף מצומצם יחסית של כ-10 ימים בחודש.
11. התובעות לא ניהלו עסק עצמאי. כעולה מדוחות מס הכנסה שהוגשו בהליך, הנתבעת היוותה מקור ההכנסה היחיד של מייזל. גם ברקאי ויהודה ביצעו עבודה באופן כמעט בלעדי עבור התובעת (ר' חשבוניות ודו"חות מס הכנסה – נספחים 5-11 לתצהיר יהודה ודו"ח מס הכנסה נספח 3 לתצהיר ברקאי).
כך למשל, בשנת 2008, מתוך הכנסה כוללת של 226,134 ₪, ברקאי ביצעה פרויקט יחיד עבור חברת CT WARE תמורת 6,400 ₪ (נספח 10 לתצהיר ברקאי). בשנת 2010 ביצעה ברקאי עבודת הפקה עבור קיבוץ גרופית תמורת 30,240 ₪ (נספח 8 לתצהיר ברקאי).
בדומה, בשנת 2010, מתוך הכנסה של 204,619 ₪ שהתקבלה אצל יהודה, היא ביצעה עבודה יחידה עבור חברת CBS בסך 24,384 ₪ (נספח 11 לתצהיר יהודה –חשבוניות לשנת 2010, נספח 12 דו"ח מס הכנסה, סעיפים 29-34 לתצהיר יהודה).
12. בהקשר זה יש לציין כי בניגוד לטענת התובעות, לפיה הנתבעת דרשה מהן לעבוד באופן בלעדי עבורה (סעיף 19 לתצהיר יהודה, סעף 22 לתצהיר מייזל, סעיף 15 לתצהיר ברקאי), שניידר הכחיש את הדברים ועל פי עדותו, בפועל יהודה וברקאי עבדו עם גורמים נוספים (סעיף 30 לתצהיר שניידר).
התובעות הבהירו בעדותן שלא היתה דרישת בלעדיות מצד הנתבעת, אלא שהן נדרשו להמנע מלעבוד עם חברות תקשורת גרמניות מתחרות (ZDF, RTL; עדות מייזל עמוד 26 שורות 18-31, עדות יהודה בעמוד 10 שורה 13 עד עמוד 11 שורה 3).