35. על פי עדותה של יהודה, בתקופה 1.1.08 - 30.6.08, היא עבדה 22 ימי עבודה והדברים מתיישבים עם החשבוניות שצורפו לתצהירה (נספח 15 לתצהיר יהודה). על כן הטענה מתקבלת.
בהתאם, באותה תקופה יהודה הועסקה בהיקף של 59.1% משרה בהתאם לחישוב הבא: 22 ימי עבודה X 5 שעות עבודה ביום = 110 שעות בחודש; 186 שעות עבודה במשרה מלאה/ 110 שעות עבודה בחודש =59.1%.
36. החל מיום 1.7.08, יהודה העידה שעבדה כ – 17 ימי עבודה בחודש והנתבעת אישרה נתון זה. בהתאם לחישוב שהוצג לעיל, מדובר בעבודה בהיקף משרה חלקי של 45%.
37. בחודשים ינואר 2008- יוני 2009 עמד שכרה של יהודה על 250 דולר ארה"ב ליום בהתאם לשער יציג של 4.2 ₪. כלומר, 1,050 ₪ ליום עבודה, שהם 210 ₪ לשעת עבודה, המשקפים משכורת חודשית של 23,100 ₪.
החל מחודש יולי 2009 ועד 18.7.11, שכרה של יהודה עלה ל – 280 דולר ארה"ב ליום, שהם 1,176 ₪ ליום עבודה.
מחודש ינואר 2010 שער הדולר "קובע" על 3.8 ₪, היינו 1,064 ₪ ליום עבודה, שהם 212.8 ₪ לשעת עבודה.
החל מיום 19.7.11 ועד לסיום ההתקשרות, שכרה של יהודה עמד על 300 דולר ארה"ב ליום בהתאם לשער של 3.8 ₪, היינו 1,140 ₪ ליום עבודה, שהם 228 ₪ לשעת עבודה.
(פירוט שערי המרה - נספח ב' לתצהיר שניידר, ר' גם בסעיף 22 לתצהיר יהודה, העתק חשבוניות, כולל שומות מס נספחים 6-15 לתצהיר התובעת).
38. התובעת מס' 3, ברקאי - אין חולק שברקאי לא היתה עובדת יומית. למעשה, עבודתה היתה פרוייקטלית. מיום 26.7.06 ועד לחודש אוקטובר 2007 שולם לברקאי סך של 4,000 דולר ארה"ב לכל סרט שהפיקה. מחודש נובמבר 2007 שולם לה "שכר" חודשי קבוע של 4,000 דולר וכן שולמה לה תוספת של 400 דולר בגין כל עבודה נוספת (הכנת סרט או כתבה). לאחר כשנה בוטלה התוספת ושולמו לברקאי רק 4,000 דולר בחודש.
החל מיום 1.12.12 שכרה של ברקאי הועמד על 3,000 דולר לחודש, עבור 10 ימי עבודה ו-300 דולר עבור כל יום עבודה נוסף.
39. על פי גרסתה של ברקאי, השינויים בתמורה נעשו בשל בקשת שניידר לשנות את הגדרת תפקידה שלא יצאה אל הפועל, וכי הצדדים הסכימו על הפחתה בשכר בלבד (סעיפים 16-21 לתצהיר ברקאי).
לעומת זאת, על פי עדותו של שניידר, ההפחתה בשכר היתה לאור מספר ימי העבודה המצומצם בו ברקאי עבדה בפועל - כ-90 יום בשנה בממוצע (בשנים 2010-2011). שניידר הבהיר שהוא ניסה לשנות את אופי השירות שברקאי נתנה, אך ברקאי סירבה, למרות שהסכימה להפחתה בשכרה (סעיפים 43-44 לתצהיר שניידר). דברים אלה מתיישבים עם טענותיה של ברקאי בעניין זה (סעיף 21 לתצהיר ברקאי).
יוער שלמרות שברקאי טענה כי ההפחתה בשכר היתה עקב קשיים כלכליים, בבית הדין אישרה כי הדבר נעשה על רקע טענותיו של שניידר בעניין היקף עבודתה המצומצם (עמוד 38 שורה 24 עד עמוד 39 שורה 24).
40. כאמור, ברקאי לא דיווחה על שעות עבודה וגם לא על ימי עבודה. לטענת שניידר, ברקאי עבדה לכל היותר 10 ימי עבודה בחודש שהם 46% משרה ועבודתה היתה מעין "ריטיינר" (סעיפים 41 - 42, 45 לתצהיר שניידר).
שניידר אישר שברקאי לא דיווחה לו מה מספר שעות העבודה שנדרשו לה לצורך תחקיר והפקה, שכן חלק מהעבודה בוצעה מביתה, להוציא הגעה לימי צילומים וישיבות. על פי עדותו, כמי שערך תחקירים בעצמו במשך שנים רבות, הוא יכול להעריך את משך הזמן שנדרש לברקאי לביצוע המשימות ולדבריו אין בסיס לטענותיה בדבר שעות העבודה הרבות שנדרשו לה לצורך ביצוע עבודתה. שניידר שב באופן עקבי על האמור בתצהירו לפיו בתקופות עומס, ברקאי נדרשה לעבוד שעות רבות, אך לצד זה, ברקאי לא עבדה תקופות ארוכות וחרף זאת שכרה שולם לה במלואו (עמוד 69 שורות 2-24). ר' תמצית עדותו בדברים שלהלן (שם החל משורה 28 עד עמוד 70 שורה 2):
"לכך אני יכול לומר רק זאת: עבודה למשל של שלי ברקאי נראתה בצורה כזו שבמשך שבועות רבים לא היתה לה כלל עבודה, ואז לפעמים מגיעה סיטואציה שנופלת עבודה רבה במכה אחת. אני לא רואה את עצמי במצב שבו אני שואל פרילנסר כמה שעות ביום הוא עובד. אני עובד בתחום הזה כבר למעלה מ-30 שנה. יש לי יכולת הערכה די טובה כמה זמן נחוץ לדברים מסוימים."
41. ברקאי אישרה את טענותיו של שניידר, לפיהן שכרה שולם לה במלואו גם בתקופות בהן היא עבדה ימים ספורים בחודש, פחות מעשרה ימים (בעמוד 35 שורות 12-31) וגם במהלך תקופות ארוכות בהן היא לא עבדה, פרק זמן של כשלושה חודשים (עמוד 38 שורות 18-21). מעדותה של ברקאי אף משתמע שהיא גם לא עבדה באופן סדיר בתקופת מחלה של בעלה, במשך כשישה שבועות נוספים (עמוד 44 שורות 9-13).
ברקאי אישרה שהיא לא דיווחה על מספר ימי העבודה שביצעה בפועל ומעדותה, אף שהיתה מתחמקת, עולה כי היא נמנעה מכך בשים לב לשכרה שהיה גבוה יחסית למספר ימי העבודה (עמוד 36 שורות 10-30):
"ת. אסור היה לי, זאת היתה הדרישה של ריצ'ארד. זו הבקשה של הנתבעת, החשבונית לא עניינה אותם בכלל, זה הלך לרו"ח או לפח. ככה הם ביקשו לקבל את החשבונית שלי. ריצ'ארד אמר שאם הוא משלך לי 4,000 דולר בחודש, אז לציין על איזה פרוייקט מסוים עבדתי, אחרת זה היה מתוך תקציב החדשות השוטף. אם הייתי רושמת עבור מה אני מקבלת תשלום, זה היה מסבך את העניינים החשבונאיים
ש. כי אז היו רואים שאת מקבלת תשלום גבוה?
ת. תראה, אני לא עושה את השיקולים התקציביים שלו, אני נתבקשתי על ידו לבוא ולעבוד. לי הוצע שכר. הוא הציע לי את השכר. הוא היה צריך לשחק על תקציב. הוא ידע כמה סרטים היו לו בשנה ושהוא יקבל את הכסף על פני השנה. הוא עשה את השיקול והוא צריך למצוא מאיפה הוא משלם. איך הוא משחק עם התקציב, זה לא היה שלי. אם עבדתי על כתבת חדשות או מגזין חדשות, ציינתי. אם זה היה סרט, ציינתי. לפעמים היה לי סרט בהפקה, בתחקיר וציינתי את זה. זאת היתה ההנחיה ממנו. הוא ראה וחתם על כל חשבונית ואם היתה לו בעיה במהלך תקופת ההעסקה, אני מניחה שהייתי שומעת ממנו."
כאמור, ברקאי לא הבהירה מה היתה מתכונת עבודתה וככל הנראה לא בכדי לא דיווחה על ימי עבודתה בפועל. בנסיבות אלה, בשים לב לעדותו המהימנה של שניידר, מתקבלת טענת הנתבעת לפיה גם בשנים 2010-2011 ברקאי עבדה כ-90 ימים בשנה.
מסקנה זו מתיישבת עם הפחתת התמורה ששולמה לברקאי.
לאור כל האמור לעיל, מתקבלת גרסת הנתבעת לפיה ברקאי עבדה 10 ימים בחודש, שהם 46% משרה (לפי חישוב מיטיב שערכה הנתבעת- 21.5/10= 46%).
42. התמורה ששולמה לברקאי עמדה על 4,000 דולר ארה"ב, עד שנת 2010, בתעריף של 4.2 ₪, המשקפים משכורת חודשית של 16,800 ₪ (בגין 10 ימי עבודה בחודש), שהם 1,680 ₪ ליום עבודה.
בשנים 2011 - אפריל 2012 ברקאי השתכרה 4,000 דולר בתעריף 3.8 ₪, כלומר משכורת חודשית של 15,200 ₪, שהם 1,520 ₪ ליום עבודה.
מחודש מאי 2012 ועד ליום 30.11.13 ברקאי השתכרה 3,000 דולר לחודש בתעריף של 3.8 ₪. כלומר 11,400 ₪ בחודש, שהם 1,140 ₪ ליום עבודה.
הפרשי זכויות סוציאליות
43. על יסוד הקביעה שהתובעות היו "עובדות" של הנתבעת, נתבע תשלום של זכויות שונות, כגון חופשה, הבראה, החזר נסיעות, פנסיה ודמי אבטלה. התובעת הציגו תחשיב שערכה חשבת השכר, גב' חנה הראל, שאף העידה בבית הדין. על פי עדותה, הסכומים שנתבעו חושבו על פי המקובל במגזר הפרטי ובצווי הרחבה כלליים החלים במשק, בהתאם למשרה מלאה.
טענתה המרכזית של הנתבעת בעניין זה היא כי התמורה ששולמה לתובעות עולה על השכר שהיה משולם להן כעובדות בתחום התקשורת בישראל (סעיפים 8-9 לתצהיר שניידר), ומשכך דין התביעה להידחות.
נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על שכמי הנתבעת.
44. בית הדין נדרש לסוגיית קיזוז והשבה במקרה של הכרה בדיעבד של יחסי עובד - מעסיק. בעניין עמיר שנזכר לעיל, נדונה תביעתה של עוזרת במאי אשר התקשרה עם מעסיקתה, חברת החדשות, כנותנת שירותים והוכרה בדיעבד כעובדת. לאור השכר הקבלני ששולם לעובדת, אשר עלה על השכר שהיה משולם לה כעובדת מן המניין וגילם גם תשלום בגין זכויות סוציאליות, נדחתה תביעתה הכספית של העובדת.
בעניין עמיר נדרש בית הדין לשתי גישות בנוגע לזכות קיזוז ובחינת זכאות העובד לתשלום זכויות בדיעבד: הגישה ההרתעתית, לפיה במקרים בהם המעסיק דרש מהעובד להתקשר כנותן שירותים, על אף שהיה ברור כי בפועל מתקיימים יחסי עובד - מעסיק, ונהג כלפיו בחוסר תום לב, לא תבחן כלל סוגיית גובה התמורה הקבלנית ששולמה לעובד לעומת השכר שהיה מגיע לו כעובד, וזכויותיו ייגזרו מהשכר הקבלני ששולם לו.
לצד זה, נקבעה הגישה החישובית, לפיה במקרים בהם ההתקשרות לא נועדה לקפח את העובד או להתחמק מתשלום זכויותיו, ושני הצדדים תמי לב, תבחן התמורה הקבלנית, ביחס לתמורה שהיתה משולמת לעובד.
"שיעור ההשבה על פי האמור צריך להיקבע, לא על פי ההפרש בין השכר החודשי שקיבל העובד עת סברו הצדדים שאין ביניהם יחסי עובד ומעסיק בהשוואה למשכורת החודשית שהיה מקבל כעובד, אלא שיעור ההשבה, במקרה שיש נתונים מוכחים של שכר העובד התובע אילו נחשב לעובד מלכתחילה, תלוי בהפרש שבין עלות השכר המופחת בתוספת כלל הזכויות המגיעות בהשוואה לעלות השכר הכולל שבה נשא המעסיק בפועל עת סברו הצדדים, כי לא מתקיימים ביניהם יחסי עובד ומעסיק. ככל שקיים פער עלויות לטובת העובד - יגיע לו ההפרש שישתלם לו עד סכום זכאותו בתביעתו על פי עילותיה." (עניין עמיר בסעיף 24 לפסק דינו של הנשיא פליטמן כתוארו אז).
במסגרת הגישה החישובית יש לבחון מהו השכר שהיה משולם לעובד, לו הועסק כעובד, על מנת לבחון האם התמורה הקבלנית ששולמה לו גילמה גם תמורה מספקת בגין זכויות סוציאליות. בע"ע (ארצי) 55425-09-11 גוטמן - שיכון ובינוי אחזקות בע"מ, [פורסם בנבו], 5.9.17, נקבעו בעניין זה הדברים הבאים:
"כאשר כחלק בלתי נפרד מהבחינה החישובית הנעשית יש לבחון את תום ליבם של הצדדים ואת כדאיות ההתקשרות כמו גם את השכר המקובל במשק ואצל המעסיק הספציפי לגבי עובד שכיר בתפקיד המקביל לתפקיד התובע."
(ההדגשה הוספה- ד.ו.).
45. התובעות ביקשו לקבל את תביעתן על יסוד הגישה ההרתעתית וטענו שהנתבעת נהגה עימן בחוסר תום לב. כפי שפורט לעיל (סעיף 23 לפסק הדין), דעתנו בעניין זה שונה. לא מצאנו כי הנתבעת פעלה עם התובעות בחוסר תום לב.
בנסיבות אלה, יש לבחון את התמורה ששולמה לתובעת בפועל, ביחס לתמורה המקובלת אצל הנתבעת, ביחס למקובל בענף וביחס לכלל המשק.
46. כאמור, לטענת הנתבעת, התמורה ששולמה לתובעות היתה גבוהה ובהתאם לשכר המקובל בתחום, בתפקידים דומים. התמורה גילמה גם זכויות סוציאליות.
הנתבעת הציגה חוות דעת מפורטת שנערכה על ידי מר אילן לוין, שכיהן בעבר כממונה על השכר במשרד האוצר. לוין שימש כיועץ לוועדת לנדס שדנה בשידור הציבורי בישראל, ובמסגרת זו היה אמון על סוגיית שכר העובדים. במסגרת דו"ח לנדס נערכו השוואות בין שכר העובדים ברשות השידור לבין שכר העובדים בתאגיד השידור הציבורי החדש. במהלך הדיון בבית הדין, הוגשו הדוחות הרלוונטיים של הוועדה (דו"ח ביניים - ינואר 2014, דו"ח שלב ב' המלצות ותכנית עסקית, אשר הוגש לוועדה לבחינת המתווה העתידי לשידור הציבורי בישראל, פברואר 2014 (להלן – דו"ח ב').
מעבר לכך, הוצגו כלל החשבוניות שהנפיקו התובעות, ובהן פורטה התמורה ששולמה להן בפועל, כפי שפורט בהרחבה לעיל.
התובעות גם העידו בנושא התמורה ששולמה להן על ידי מעסיקים קודמים וכן לגבי היקף השתכרותן לאחר סיום עבודתן, אם כי בעניין זה לא הציגו התובעות מסמכים רלוונטיים.
47. כפי שיפורט להלן, חוות דעתו של לוין היתה מפורטת, בחוות הדעת ישנה התייחסות לשכר המקובל ביחס לתפקיד שביצעה כל אחת מהתובעות וכן עלות הזכויות הסוציאליות הנלוות, בהתאם למקובל במשק (שוק פרטי).
לוין הסביר כי סגירת רשות השידור ופתיחת התאגיד נועדו, בין היתר, לצמצם בעלויות שכר, שברשות השידור היו גבוהות יחסית. לוין שייעץ לוועדה בנושא שכר העובדים, נדרש להתייחס לעלויות השכר ברשות השידור ולעלויות השכר המתאימות, במסגרת התאגיד העתידי, וזאת מתוך מטרה לצמצם בעלויות שכר, תוך לקיחת עלויות השכר המקובלות בתחום.
לוין העיד כי בוועדה ישבו גורמים שונים מתחום התקשורת המסחרית - מנכ"ל חברת הוט, מר רם בלינקוב, וגורמים נוספים מערוץ 2, שכן נושא השכר היה נושא מורכב שהצריך התייחסותם של גורמים שונים בתעשייה (עמוד 51 שורות 8-25).
לוין הבהיר שלצורך עריכת הדו"ח וקביעת השכר הרלוונטי כמפורט בדו"ח לנדס (ר' לדוגמה עמוד 67 לדוח של ב' - המלצות ותכנית עסקית), הוא נעזר בחברות סקרים טאסק, סקרי שכר, וכן בניסיון מעשי של חברי הצוות, הפועלים בתחום התקשורת.
במסגרת חקירתו הנגדית, לוין נשאל אם נושא שכרם של עובדי רשתות זרות קיבל ביטוי בדו"ח והבהיר כי ככל שעובדי רשתות זרות העסיקו עובדים ישראלים באמצעות חברות ישראליות, שכרם נלקח בחשבון במסגרת חישוב השכר הראוי, שפורט במסגרת הדו"ח. לוין הוסיף כי לדעתו, החברות הזרות משלמות לעובדים ישראליים בהתאם לעלויות המחיה בארץ (עמוד 54 שורות 1-22).
בדו"ח הביניים פורטו עלויות שכרם של עובדים ברשות השידור (עמודים 158-159) והשכר המוצע (עמודים 172-173). בדו"ח ב' שפורסם חודש לאחר מכן, וכולל המלצות אופרטיביות ותכנית עסקית, פורט שכר רצוי ומקובל בתחום, אותו מוצע ליישם בתאגיד השידור הציבורי (עמודים 67-68 לדו"ח שלב ב'). יצוין כי בדו"ח ב' ישנה התייחסות לכך ש"פרופיל העובדים בשידור ציבורי בכל העולם הינו של עובדים וותיקים ומנוסים יותר שנדרשת יציבות תעסוקתית ואופק קריירה בהעסקתם. במסגרת זו חושבו רמות השכר הממוצעות בשידור הציבורי כמפורט להלן..".
כך שהשכר המקובל ברשתות שידור ציבוריות, נלקח אף הוא בחשבון, בהתאם לסקרים שנערכו "בארגונים דומים וכן ניתוח השוואתי של רמות השכר ברשות השידור" (עמוד 67 לדוח ב').
כמו כן בוועדה נסקרו גופי שידור ציבוריים זרם מרחבי העולם כגון BBC באנגליה וגופים נוספים. ההתייחסות לכלי התקשורת הזרים לא נגעה לנושא השכר באופן פרטני (לפי כל תפקיד ותפקיד בענף התקשורת). עם זאת, מהדו"ח עולה כי גופי השידור הציבוריים בעולם עברו קיצוצים תקציביים (ר' דו"ח ביניים מעמוד 185 ואילך, עדות לוין בעמוד 53 שורות שורות 18-21).
כמו כן, כאמור במסגרת דוח ב' הובהר כי קיים דמיון בפרופיל המועסקים ברשתות שידור ציבוריות, בכל העולם.
לוין עומת עם העובדה שהנתונים בדבר שכר העובדים ברשות השידור ובתאגיד הציבורי מוגבלים, שכן הם כפופים לחוק יסודות התקציב, אולם הבהיר כי בעבודות הנחוצות למשק, קביעת השכר הראוי נקבעת בהתאם לשכר השוק בתפקידים מקבילים (עמוד 54 שורה 23 עד עמוד 55 שורה 12).
לוין הבהיר כי השכר ההשוואתי לא התייחס לעובד ספציפי, אלא נעשה תוך מיצוע - נתוני השתכרות מנתוני הוועדה וכן בשלטון המקומי (לגבי תפקיד ארכיבאי, בהתייחס למייזל) ובהתאם נערך מיצוע. אשר לוותקן של התובעות, לא היתה התייחסות ספציפית לוותק שצברו התובעות, עם זאת לוין טען כי הוותק הממוצע בגופים הציבוריים עולה על הוותק של התובעות אצל הנתבעת (עמוד 55 שורות 13-33, סעיף 4.9 לחוות הדעת).
לוין העיד כי בתחשיב שערך שיעור דמי חופשה וההפרשות הפנסיוניות חושבו בהתאם למגזר הפרטי ולא במגזר הציבורי וכן לא חושב רכיב פדיון ימי מחלה (עמוד 56 שורה 28 עד עמוד 57 שורה 11).
כמו כן, לוין לא בחן את שכר העובדים בגופי תקשורת זרים הפועלים בישראל. לוין העיד כי ישנם מעט גופי תקשורת כאלו ובכל מקרה, השכר מותאם לרמת השכר בארץ. התובעות הציגו בפניו רשימת גופי תקשורת הפועלים בישראל (ת/1).
בהקשר זה טענה הנתבעת בסיכומיה כי בכל מקרה, אין לה כל מידע באשר לשכר המשולם ברשתות מתחרות הפועלות בישראל או על ידי רשתות זרות, ובכל מקרה מדובר במידע המוגן תחת הגנת הפרטיות ומהווה סוד מסחרי והוא אינו מצוי בידיעתה.
מעבר לכך וכפי שצוין לעיל, לוין העיד שעובדי תקשורת המקבלים שכר בישראל כעובדים נכללו במסגרת סקר השוק שנערך.