תמצית-הטענות
3. התובעת ביקשה לפצותה בכפל-התקרה של פיצוי סטטוטורי ללא הוכחתו של נזק. היא הטעימה את הפגיעה הניכרת, שנגרמה לה בשל הטלת-הדופי במקצועיותה ואת הנזק, שנעשה בכוונת-מכוון לבית-העסק שלה אשר זה מקרוב הוקם. הנתבעת, מצדה, גרסה כי היא אך מילאה את חובתה החינוכית כלפי ההורים, להעמידם על מצב-הדברים לאשורו. בעוד שהיא, הנתבעת, אוחזת בגישה הוליסטית, המטעימה את צרכיו הרגשיים והקוגניטיביים של הילד ואת חופש-הבחירה שלו, נמצא ראוי לעדכן את ההורים על אודות דרכה החינוכית, השונה לחלוטין, של התובעת. כתב-ההגנה מנה, בזו אחר זו, את "מעלותיה" של התובעת אשר, כנטען, התגלתה כבעלת משנה חינוכית אגרסיבית, כוחנית ודורסנית; מי שנוטה לקיים "טקסי-משמעת" ותהליכי הענשה של ילדים; מי ששלחה את ידה בצעדי-גמילה טראומטיים מחיתולים ובאופן כללי מי, שדרכה מתאימה לברית-המועצות לשעבר ולא למערכת החינוך המודרנית של ישראל בשנת 2017 (שם, במקובץ). "היבטים מסוימים של משנה זו", הגדילה הנתבעת וכתבה בכתב-הגנתה, "אף הינם בניגוד לדין הפלילי" (פסקה 27 לכתב-ההגנה).
דיון
4. התקשיתי עד מאד לִתן אמון בטענות, שהעלתה הנתבעת להגנתה. חומר-הראיות אשר הונח לפנַי ויסודו, בפרט, בדברים שמקורם בנתבעת עצמה, איננו מתיישב עם המפורט בכתב-ההגנה ובייחוד לא עם הדברים, שמצאה הנתבעת מקום לכתוב על אודותיה של התובעת בהודעת-הטקסט הנדונה.
מחילופי-ההודעות בין הצדדים, סביב הפרשה של יום-ההולדת ובסמוך לאחר מכן, ניכר בנתבעת כי היא רצתה בהמשך-עבודתה של התובעת אצלה. "אם תבואי מחר בבוקר", כתבה הנתבעת בערבו של יום-ההולדת, "ותישארי עד 12:00, מבחינתי הנושא סגור ואשכח את שקרה היום". למחרת, ולאחר שהתובעת הודיעה בכל זאת על עזיבתה, כתבה לה הנתבעת: "מקומך עדיין איתנו והינך מתבקשת להגיע בתקופת ההודעה המוקדמת. ל-16 ימים נוספים". ניתן בהחלט להבין את מצוקתה של גננת, המגלה בעיצומה של שנת-הלימודים כי הסייעת לא תגיע החל מיום-המחרת. ניתן בהחלט לסבור כי דרך כלל, אפילו כשחתול שחור משחור עבר בין השתיים, תבקש הגננת אורכה לעצמה על מנת למצוא מחליפה. מה, שלא אוכל לקבל הוא כי סייעת, שהתנהגותה היא כה פסולה וכה שלילית עד כי עלולה היא "לעשות נזק ריגשי של הפחדות וטראומות בטווח הרחוק" לפעוטות-הגן, ומגעת היא כדי פלילים, תישאר עוד יום אחד בעבודתה והגננת אף תפציר בה ליישר את ההדורים ולשים, בהמשך-עבודתן המשותפת, את הפרשה מאחור.