פסקי דין

תא (ת"א) 43039-09-17 אירינה (אירה) עֶזר נ' מיכל קורן - חלק 3

11 ספטמבר 2018
הדפסה

הנתבעת, זו מסקנתי מן הראיות, לא חפצה בסיום-עבודתה של התובעת אצלה. היפוכם של דברים הוא הנכון: אילו תלוי היה הדבר בנתבעת, אלמלא אותה מחלוקת על שעה ומחצה ביום-ההולדת, הייתה התובעת מוסיפה לעבוד ב"גן של מיכל", לשביעות-רצונה של הנתבעת ובלא שמשנתה החינוכית הנטענת הייתה חורצת את גורל-עבודתה לשבט.

5. הפער הממשי בין ההודעה, ששלחה הנתבעת להורים עם פתיחתו של הפעוטון המתחרה, לבין התנהלותה כלפי התובעת, בא לידי ביטוי בהודעה נוספת פרי-עטה. כשנודע לנתבעת כי פניה של התובעת לפתיחתו של גן משלה, אף כי כל יסוד יש להניח כי היא לא שיערה שהגן הזה ייפתח במרחק בתים ספורים, שיגרה היא לתובעת ברכה חמה. "בהצלחה עם הגן", טרחה הנתבעת לכתוב בהודעת-טקסט מיום 29.6.2017, "תגדלי ותפרחי ופרנסה טובה". לא מלות-נימוסין ופרידה גרידא היו אלו. בחקירתה הנגדית הוסיפה הנתבעת ואמרה: "אמרתי להן [לתובעת ולגב' זאב]: 'בהצלחה בפרנסה, אני אשלח לכן לקוחות גם'" (פרוטוקול, בעמ' 110, ש' 30). דברים אלה אינם מתיישבים, בשום פנים, עם הידיעה כי פנֵיה של התובעת לפתיחתו של פעוטון בסגנון סובייטי, שבו צפויים הפעוטות האומללים ליד קשה, כוחנית ואגרסיבית, העלולה להותיר צלקות בנפשם הרכה, לחטוא כלפיהם בפלילים ועוד מיני ביטויים, שדרכם של עורכי-דין לכלול בכתבי-טענותיהם.

כמו מאליהן קמות שאלות ותובעות מענה. היכן הייתה אותה "שליחות ציבורית", שנטלה הנתבעת על עצמה לידֵע הורים בדבר-סכנות, הטמונות לילדיהם אשר מתחנכים אצל התובעת, בחודשים הארוכים שבהם עבדה זו בבית-העסק של הנתבעת? היכן היו, אז, אותן טרוניות על טקסיות, על סדר נוקשה ועל ענישה הננקטת כלפי פעוטות? וככל שהיו, מדוע הסתירו עצמן טרוניות אלו מן ההורים, שכה חשוב היה לנתבעת לעדכנם בסכנה הטמונה בתובעת? כלום הסכינה הנתבעת עם "נזק ריגשי של הפחדות וטראומות בטווח הרחוק", שעלול היה לשיטתה להיגרם לבאי-הפעוטון שלה בעטיה של עבודת-התובעת? כלום הסתירה אותה "מִשנה אגרסיבית" את פנֵיה מעם הנתבעת עד לאותו רגע מר ונמהר, שבו ביקשה התובעת להשתחרר מוקדם לרגל יום-הולדתה? כיצד זה לא גילתה את עצמה הודעה להורים מוקדם יותר, למשל לפנֵי שהנתבעת גילתה כי בית-עסק מתחרה מוקם מתחת לאפה ממש? כיצד זה עמדה הנתבעת, אשר כשנדרשה לכך מצאה במהירות מחליפה לתובעת, על כך שזו תוסיף ותעבוד בגן-הילדים עוד את ימי-ההתראה המוקדמת הקבועים בדיני-העבודה? וכיצד זה מצאה הנתבעת – דמות מופת חינוכית בעצמה – מקום להרעיף איחולים חמים, להצלחתה של התובעת בדרכה החדשה, אם הסכנה הברורה והמידית שבפעילותה החינוכית של זו ידועה הייתה לה היטב?

עמוד הקודם123
456עמוד הבא