אינני מייחס לנתבעת, בשום פנים, היעדרה של אחריות מקצועית כלפי הפעוטות בגנה וכלפי הוריהם. אינני סבור כי הנתבעת הייתה מאפשרת לסייעת, העלולה לגרום טראומה לילדים, להוסיף ולעבוד עמה עוד יום אחד נוסף. הטענות החינוכיות, זו מסקנתי, גילו את עצמן קוממיות אך משנדרשה הנתבעת לספק הסבר להודעה המשמיצה אשר שיגרה היא להורים, שעלולים היו להעביר את ילדיהם מן הפעוטון שלה אל המתחרה הסמוך.
6. אם נדרש לך חיזוק נוסף למסקנה הזו הרי הוא מצוי באותו דיון, שהתפתח בקבוצת-ההורים לאחר ההודעה הראשונה בדבר-עזיבתה של התובעת. את ההודעה שם, כבר נכתב, לא שלחה הנתבעת בעצמה. ההודעה נשלחה, בשמה של הנתבעת, ממכשיר-הטלפון של אחת האימהות, גב' ירדן שוורצמן – מי, שהייתה גם היא נתבעת בתובענה זו קודם שנמחקה בהמלצתו של בית-המשפט. גב' שוורצמן, שהעמידה את עצמה לימינה של הנתבעת, לא משכה את ידה מן הדיון שהתפתח. אגב ניסיונה להגן על החלטתה המקצועית של הנתבעת, כתבה היא לחברי-הקבוצה את המקובץ להלן:
"זה [עזיבתה של התובעת] באמת מאד מאד חבל. באמת חבל. בנות, אני מסכימה איתכן שאירה הייתה מדהימה" (הודעות-טקסט מיום 8.6.2017; נספח לתצהיר-התובעת).
כפי שכבר צוין, חברוֹת נוספות בקבוצה השמיעו דברי-שבח על התנהלותה של התובעת. אחת משתיים: היה מה לשבח, ואו-אז הולכת הטענה בדבר גרימתם של נזקים עתידיים ומרחיקה מן התובעת; או, לחלופין, ההורים לא ידעו כלל על הכשלים העמוקים ב"משנתה החינוכית" של התובעת ובאופן-התנהלותה, שכן הנתבעת לא סברה כי יש מקום לעדכן אותם בַּדָּבר קודם שקמו לה מתחרות.
7. אם אוסיף ואדרש לתוכנו של הביטוי הנדון – "אירה פוטרה בשל עבירות הקשורות ביחסה הקיצוני מבחינה משמעתית, שיטות חינוך קיצוניות וגו'" – לא תוכל לקום אלא מסקנה כי הביטוי הזה לא דבָק באמת. ראשית, בתצהיר של עדותה הראשית הטעימה הנתבעת, הטעֵם היטב, כי לא היו אלה, כל עיקר, פיטורים אלא "מדובר בפעולת התפטרות קלאסית של התובעת" (פסקה 35 לתצהיר). כזכור, גם בהודעה הראשונה, שכתבה הנתבעת להורים ביום 8.6.2017 היא כתבה: "אירה לא תמשיך לעבוד בגננו והתפטרה לאלתר". שנית, וחשוב עוד יותר, לסיבה זו לסיומם של יחסי-העבודה לא היה זֶכר, אף לא בדל של זכר, בהודעה ראשונה זו שנשלחה להורים. "הסיבה", אזכיר את שנכתב שם עוד, "היא סיבה משמעתית הקשורה בחוסר רצונה להתייצב בגן ביום הולדתה זאת למרות ידיעתה כי אין מחליפה זמינה שניתן להביא. וזאת למרות בקשתי שתגיע עד לשעת הצהריים לכל היותר". הנה כי כן, לא פיטורים; לא יחס נוקשה ולא שיטות חינוך קיצוניות.