חובת ההשבה 1(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן: הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן: המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה ¬לשלם לו את שוויה.
לפי הסעיף נדרשים קיומם של 3 תנאים :
קבלת נכס או טובת הנאה
שבאה על חשבון המזכה
שלא על פי זכות שבדין
14.4 הפסיקה הוסיפה לתנאי השלישי דרישה ליסוד נוסף - המתמקד בטיבה של ההתעשרות. (לפירוט יסוד זה ראה הסקירה בעא 8485/08 The FA Prremier Leage Limited נ. המועצה להסדר ההימורים בספורט [פורסם בנבו] ( 14.3.10 ) סעיפים 60-63 ).
שני רכיבים עיקריים נדרשים על פי ההלכה שנפסקה בעניין א.ש.י.ר לביסוס קיומו של "היסוד הנוסף": האחד הינו כי מדובר ברעיון "מסוים, ניתן להגדרה, חדשני, ייחודי ויישומי ועליו להיות רעיון שבעליו עשו בו שימוש או שבכוונתם לעשות בו שימוש" והשני כי "על הזוכה להיות מודע לכך שהוא מעתיק מוצר פרי רעיון של אחר".
הנכונות להכיר בקיומו של " היסוד הנוסף " הנדרש, שמורה למקרים "חריגים ונדירים" , שמקרה זה איננו מתאים להם.
בעקרון, בית המשפט לא ייתן סעד מכוח דיני עשיית עושר בגין מוצר דומה, לפני שבחן באופן כללי את השוק שבו נמכר המוצר. במקרים בהם המוצר איננו מוגן לפי דיני הקנין הרוחני, בית המשפט ישתמש בעילת עשית עושר ולא במשפט רק במקום שייחודו של המוצר והמשאבים שהושקעו בפיתוחו מצדיקים זאת. וראו ע"א 9568/05 שמעוני נ' "מובי" בירנבאום בע"מ [פורסם בנבו] (25.6.2007);, פסק דין אנג'ל )
14.5 בדיקת רכיבי העילה מלמדת כי מכירות הנתבעת של אריחים מעוצבים לאחר הפסקת שיתוף הפעולה בין הצדדים, אריחים שלא נשלחו אליה מהתובעת, אינם מזכים אותה בהשבה מכח עשיית עושר ולא במשפט בגין עילות של קנין רוחני או גניבת עין.
15. הפיצוי לתובעת בגין הפרת זכויות יוצרים בתצלומים, ועוולה מסחרית של תיאור כוזב והתערבות לא הוגנת.
15.1 מקום בו שני הסדרים חקיקתיים שונים מקנים לנפגע, כל אחד לעצמו, זכות וסעד של פיצוי בצידה – "הכלל העקרוני הוא שהנפגע יקנה את שתי הזכויות גם יחד, ואולם בפיצוי לא יזכה אלא פעם אחת בלבד, בגין אחת מן הזכויות." (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, [פורסם בנבו] (, (1998)).
15.2 חוק זכות יוצרים קובע אפשרות לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪ ומתווה את השיקולים הבאים לקביעת גובה הפיצוי (ס' 56 (ב) -
56 (ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
....(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.