פסק דין
1. תביעה רחבת יריעה שהגישה התובעת, חברה פעילה בתחום אריחי הבטון המעוצבים , כנגד הנתבעת, חברה פעילה בשוק בארה"ב ומנהלה ובעל מניותיה, הנתבע 1. הרקע לתביעה הוא ניסיון לשיתוף פעולה בנושא מכירת אריחי בטון מעוצבים בארה"ב, ניסיון שכשל, והסכסוך שנוצר הבשיל תביעה של התובעת בגין חוב כספי, בגין עוולות מסחריות שונות ובגין הפרת זכויות של קנין רוחני.
2. עובדות הרקע בתמצית
2.1 החברה התובעת הוקמה בשנת 2001 (להלן "החברה"). בעל המניות בחברה התובעת ומנהל בה הוא מר שלמה שוחט (להלן "מר שוחט"). אשתו, גב' אפרת שוחט (להלן "גב' שוחט") הינה לטענת התובעת מעצבת המוצרים בחברה. החברה התובעת עוסקת בשיווק אריחי בטון מעוצבים בארץ ובארצות אחרות בעולם . אלו אותם אריחים מצוירים שהיינו רגילים לראות את עיצובם בבתים של "פעם", ומקובלים היום בבניינים לשימור ובמתחמים ארכיטקטוניים שונים.
2.2 החברה התובעת טענה כי פעלה תחת המותג "NOGA" שהוא שם בנם של מר שוחט ורעייתו. החברה הגישה בקשה ביום 1.11.15 לרישום השם כסימן מסחר בארה"ב בקטגוריה של אריחי בטון, אריחי בטון מעוצבים, אריחי קרמיקה ואריחים שרופים, כשהיא מציינת שם שתחילת השימוש המסחרי בשם הוא מיום 1.10.14. נכון לחודש מרץ 2016 עדין לא נרשם סופית סימן המחסר המבוקש.
2.3 החברה בקשה למצוא גורם אמין בשוק האמריקאי שישווק את מוצריה, וכך הגיעה בחיפושיה בחודש יולי 2014 לנתבע 1 , מר קטן. (להלן: "מר קטן"). מר קטן הינו אזרח ישראלי, המחזיק גם דרכון תורכי, ומתגורר ביחד עם משפחתו הגרעינית בארה"ב בניוג'רזי מאז שנת 2000 , מוכר בקהילה היהודית, ומנהל שם עסק מזה שנים רבות למכירת סוגי אבן (לריצוף וחיפוי קירות) תחת השם "STONEMAR". (נתבעת 2 תקרא להלן: "סטונמאר").
2.4 פגישה ראשונה בין הצדדים התקיימה בסוף חודש יולי 2014, בארה"ב. מהתכתבויות של דואר אלקטרוני בין הצדדים עולה כי לאחר שליחת מספר דוגמאות, סטונמאר הייתה נלהבת להפיץ את המוצרים והיא התחילה לשווקם, כשהחברה התובעת שלחה לה צילומים של האריחים ממקומות בהם הם מותקנים.
2.5 למעשה מיולי 2014 מתחילה הידברות בין הצדדים, ומאוקטובר 2014 מתחיל שיתוף פעולה פעיל, שמסתיים באוקטובר 2015 (להלן "תקופת הפעילות"). להלן סקירה של הנקודות המרכזיות במערכת היחסים שבין הצדדים במהלך תקופה זו.
2.6 ביולי 2014 הצדדים שקדו על האפשרות שמגוון האריחים וצבעיהם יהיו זמינים באתר ללקוחות של סטונמאר . מר קטן הציע כי תחילה, בשל היכרות השוק את אתר סטונמאר (ולא את אתר NOGA), יוצגו האריחים באתר סטונמאר על אף שגם אפשרי להפנותם לאתר NOGA. לכן, בני משפחתו של קטן הפעילים בסטונמאר (ילדיו ליסיה ומורי) שתלו את תמונות האריחים והעיצובים באתר סטונמאר.
2.7 ביום 30.8.14 הגיע מר קטן לביקור בישראל, והיה בסיור עבודה יחד עם מר שוחט ואשתו, במסגרתו בקר באולם התצוגה, באתרים שונים בהם מותקנים האריחים וכן במחסן החברה. במהלך אותו ביקור גם התקיימה פגישה בין מר שוחט ומר קטן ובנוכחותו של רואה חשבון רונן אור, להתוויית עקרונות שיתוף הפעולה, שעוד יורחב בה בהמשך. (להלן "הפגישה"). באותו ביקור הסביר מר שוחט למר קטן כי הסחורה מיוצרת בויטנאם, במפעל שלו. סוכם כי החברה תשלח את המלאי שבמחסנה בישראל, סה"כ שתי מכולות, על מנת שניתן יהיה להתחיל במכירה.
2.8 שתי המכולות אכן נשלחו לארה"ב והגיעו ליעדן ביום 25.10.14 וביום 11.11.14, בהתאמה.
2.9 ביום 28.10.14 רכש הנתבע 1 את הדומיין "NOGATILESUSA.COM " . מנהל החברה התובעת הצהיר (ס' 29 לתצהיר ת/2 ) כי ממש באותו היום אמר למר קטן בשיחה טלפונית שבדעתו לרכוש את הדומיין הזה, ומר קטן הקדים אותו ורכש בתוך שעות את הדומיין. מר קטן טען כי עשה זאת על מנת לשמור את השם לעסקים שיעשו ביחד, ומעולם לא נאמר לו כי הזכויות בדומיין הם של החברה התובעת. (ס' 51.1 לתצהיר נ/4).
2.10 בפברואר 2015 בקר שוב מר שוחט בארה"ב אצל מר קטן, ואצל חלק מלקוחותיו, וראה את החנויות ומקומות התצוגה במקומות שונים. הסכם אומנם לא נחתם (כפי שיפורט בהמשך) אך שיתוף הפעולה נמשך. באפריל מאי 2015 שקדו המעצבות של התובעת על קטלוג, שמר קטן אישר את עיצובו ולגרסתו גם בקש מספר שינויים בו, והיה מופקד על הדפסתו בפועל. הקטלוג הודפס בטורקיה.
2.11 במאי –יולי 2015 שלחה החברה התובעת 4 מכולות נוספות מויטנאם לסטונמאר, כאשר הנתבעת שלמה את מחצית שווי הסחורה, שווי כפי שנמסר על ידי החברה התובעת.
2.12 בחודש אוגוסט 2015 דרש מר קטן לבקר במפעל המייצר בוויטנאם. הבקשה לבקר במפעל הייתה למורת רוחו של מר שוחט, מטעמים שלו, שבקש לא לאפשר את הביקור. לטענת מר קטן, בקש לבקר במפעל בויטנאם כי היה מודאג מקצב האספקה. לטענתו, החברה התובעת לא עמדה בקצב משלוח המכולות שדרש, אך אין על כך כל אסמכתא בכתב כלשהי וטענה זו מוכחשת על ידי התובעת.
2.13 כל אותה העת משווקים האריחים המעוצבים על ידי סטונמאר בארה"ב, תחת השם NOGA .
2.14 ביום 27.8.15 שלחה אשתו של מר קטן, הפעילה בחברה הנתבעת, דואר אלקטרוני למר שוחט, שם דברה על אופן הקמת החברה המשותפת, כשהיא מציעה מסיבות משפטיות מקומיות שהחברה המשותפת תקרא בשם סטונמאר והשם NOGA יהיה השם של המוצר.
2.15 מר קטן הגיע בספטמבר 2015 לוויטנאם כעובדה מוגמרת ודרש לבקר במפעל הבטון, אך כפי שיורחב בהמשך, מר שוחט הנחה את המעורבים שלא לאפשר לו לבקר במפעל.
2.16 בספטמבר 2015 בקר שוב מר שוחט בארה"ב, או אז נדרש להשתתף בהוצאות הנתבעת בגין פעילות השיווק וקידום המוצר שהוצגו לו, בסכום כולל של 200,000 דולר ארה"ב, סכום הכולל גם את העסקת בני משפחתו של מר קטן במערכת השיווק. מר שוחט סרב להשתתף בתשלום הנדרש.
2.17 באוקטובר 2015 התכוננה החברה התובעת לשלוח 4 מכולות נוספות. שתי מכולות עצר מר שוחט בשער המחסן בדאלאס בארה"ב , כשסבר לטענתו שלא יקבל תמורה עבורן , על אף שהנתבעת טענה שהציעה לשלם את מלוא מחירן, ומר שוחט שלחן בסופו של דבר לאירופה. שתי המכולות האחרות כלל לא נשלחו לנתבעת בשל משבר אמון עם הנתבעת.
2.18 באוקטובר 2015 הציגו מר שוחט ומר קטן בצוותא בתערוכה בפילדלפיה את המוצרים. מר קטן הגיע עם קטלוג המוצרים שהדפיס בטורקיה, המכיל את מוצרי התובעת תחת השם NOGA. בנוסף הציג קטלוג רהיטי בטון המיוצרים בויטנאם על ידי ריצ'ארד (אותו מפעל המספק ל NOGA את אריחי הבטון ), אך תחת השם "סטונמאר" ולא תחת השם NOGA . (לא הוצגה לי הוכחה על כך שחברת NOGA מכרה רהיטי בטון קודם לכן לבד מאמירה סתמית של מר שוחט). בשלב זה כבר החלו להתגלע מחלוקות בין הצדדים לגבי אופן ההתנהלות המשותפת וגב' קטן הציעה בשיחה שהתקיימה עמה כי חברת סטונמאר תקנה את האריחים מהתובעת ותמכור בארה"ב, ללא שותפות.
2.19 תאריך סיום הפעילות המשותפת בין הצדדים הינה לגרסת התובע סוף אוקטובר 2015 , שבוע לאחר התערוכה בפילדלפיה . במועד זה נציג מטעם מר קטן הציע לשיטת מר שוחט, לסיים את היחסים. יחד עם זאת אין מכתב ביטול או הודעת ביטול פורמלית מאותו המועד.
2.20 ביום 21.2.16 נשלח לראשונה מכתב מטעם התובעת לנתבעת, ובו התבקשה הנתבעת לחדול מהפרת זכויות יוצרים והודגש כי ההסכם בין הצדדים בטל ומבוטל.
2.21 יש להדגיש כי במהלך תקופת הפעילות, מאמצי השיווק שעשתה הנתבעת בארה"ב למכירת הסחורה, קדמו את אריחי הבטון המעוצבים תחת שם המותג NOGA.
2.22 בנובמבר 2015 רכש מר קטן את הדומיין "לילי" (על שם אמו המנוחה) והמשיך למכור אריחי בטון מעוצבים שהוא מייבא מויטנאם ממפעל אחר, תחת המותג לילי. חלק הארי של התביעה מייחס לנתבעים המשך שימוש בסימנים המזהים של אריחי NOGA, על אף שכבר נפרדו דרכי הצדדים.
3. לא נחתם חוזה בכתב בין הצדדים
3.1 אקדים את המאוחר ואציין כי אחת הבעיות המרכזיות בהתנהלות שבין הצדדים היא כי לא חתמו ביניהם הסכם בכתב, המסדיר את כל פרטי ההתנהלות ביניהם. הצדדים החלו בעבודה בפועל בשיתוף פעולה, כאשר חלק מהנושאים נותרו סתומים ולא בוררו עד תום. לעתים , כאשר יש מערכת אמון בסיסית, די בהסכמות עקרוניות בע"פ, וכאשר צצות שאלות של מחלוקת הן נפתרות בכוח האינטרסים המשותפים. לא כך היה המצב כאן.
3.2 סט ראשון של עקרונות שהצדדים דברו בהם, בע"פ, היה זה שהתקיים בפגישה בישראל, בנוכחות רואה חשבון של התובעת, מר אור , שמכונה בפסק הדין "הפגישה".
3.3 סט שני של עקרונות, שאיננו זהה לראשון, הועבר על ידי התובעת בטיוטת חוזה בפברואר 2015 שהכין עו"ד ישראלי . לנתבעת היו הסתייגויות ממספר סעיפים בטיוטה, אך אלו לא לובנו בין הצדדים , כשהפעילות המשותפת נמשכת.
3.4 בפועל הסתבר כי המחלוקות בין הצדדים והטענות ההדדיות התייחסו לאותם פרטים שלא מצאו כנראה ביטוי מפורש בהסכמות ביניהם.
4 . הפגישה להתוויית העקרונות באוגוסט 2014
4.1 במהלך ביקור מר קטן בישראל, סוף אוגוסט 2014 או בסמוך לכך, התקיימה פגישה בין מר שוחט, מר קטן ורואה החשבון רונן אור, על מנת להתוות את עקרונות שיתוף הפעולה.
4.2 רואה חשבון אור העיד כי כוונת הצדדים היתה לפתוח חברה משותפת בארה"ב ולצורך כך התקיימה הפגישה. בפגישה דנו הצדדים כיצד לחלק ביניהם את העבודה ואת עלויות ההקמה והתפעול של החברה, לרבות השיווק והמכירות. לטענתו סוכמו העקרונות הבאים :
א. השיווק והמכירות בארה"ב יעשו על ידי הנתבע באמצעות הנתבעת. נטען כי הנתבע הדגיש כי עלויות השיווק והמכירות תהיינה מינוריות שכן הן מצויות על אותה פלטפורמה שיווקית שכבר קיימת.
ב. אחריות החברה התובעת היא הייצור והמשלוחים לרבות העברת העיצובים הקיימים, יצירת עיצובים חדשים, כמו כן תעביר החברה התובעת את כל הידע של המוצרים והתמיכה המקצועית בהם, את המותג, את התמונות ואת הקטלוג. (ראו גם עדות גב' שוחט, עמ' 48 לפרטיכל).
ג. רואה חשבון אור הגדיר את העקרונות של ההתחשבנות הכספית, שלטענתו הייתה מקובלת על הצדדים – העלויות הישירות יחולקו חצי בחצי, וכך גם הרווחים. חיוב השותפות יהיה בהוצאות ישירות בלבד שינבעו מהפעילות המשותפת (רכש בויטנאם, שינוע ימי ויבשתי, הפקת קטלוגים, העסקת אנשי מכירות ייעודיים למוצרים מסוימים, שטח ספציפי במחסן וכו'). (ראו גם עדות מר אור ,עמ' 25 לפרטיכל ישיבה מיום 29.11.17).
4.3 עוד הוסיף רואה החשבון אור ואמר לצדדים שיש להעלות את הסיכומים על הכתב אך קודם לכן יש להתייעץ עם רואה חשבון אמריקאי לענין סוגיות המס.
4.4 לפי גרסת מר שוחט ורואה החשבון אור, מר קטן הציע שהצדדים יחלו מיד את שיתוף הפעולה על פי ההסכמות שהושגו בע"פ כדי לא להפסיד זמן, ובמקביל יוכן החוזה . כמו כן מר קטן נתן לרואה חשבון אור את שם רואה החשבון שלו בדאלאס, רוב בייקר. רו"ח אור דבר איתו פעם אחת שבה קבעו לדבר במועד אחר, אך לא דברו יותר.
4.5 הצדדים התקדמו בשיתוף הפעולה בשטח, שליחת מכולות ושיווק האריחים, ואף הצגת תוכנית עסקית מפורטת על ידי מר קטן בחודש פברואר 2015, כל זאת ללא חוזה חתום.
5. טיוטת החוזה שלא נחתמה ועקרונות ההתנהלות בפועל
5.1 בחודש פברואר 2015 שלח מר שוחט לחתימת הנתבעים טיוטת חוזה. (נספח 17 לתצהיר ת/2). הטיוטה הוכנה על ידי עו"ד ישראלי. מר אור אישר בעדותו כי שוחח עם עורך הדין שהכין את הטיוטה. לפי הרשום בטיוטה הצדדים גמרו אומר להקים בחלקים שווים שותפות או חברה שתירשם בארה"ב (ותכלול את השם NOGA USA ), שתפקידה לשווק את האריחים המעוצבים בארה"ב ורווחיה יחולקו בשווה בין הצדדים. ס' 5 קבע כי העקרונות שיחולו על התאגיד שיקום יהיו על בסיס ההסכמה המפורטת ל"תקופת הביניים", אבל רק חוזה חתום יחייב את התאגיד. עד להקמת החברה (להלן "תקופת הביניים ") , כל צד יתרום את חלקו להצלחת שיתוף הפעולה –החברה התובעת תשלח את הסחורה לארה"ב וסטונמאר תשווק אותה בארה"ב. מהתמורה שתתקבל יוחזר לחברה התובעת מחצית ממחיר הסחורה שנשלחה מויטנאם , וכן יוחזרו הוצאות המשלוח לארה"ב, ולנתבעת יוחזרו מחצית ממחיר הסחורה שנשלחה מויטנאם והוצאות השחרור מהמכס וההובלה עד לקונים בארה"ב.
בשל חשיבות המונח של "מחצית ממחיר הסחורה שנשלחה מויטנאם" ,אציג את הנוסח המקורי שבטיוטה – " Half of the price of the Merchandise at the time it is shipped out of the factory in Vietnam "
הסכום שיוותר מהתמורה יחולק באופן שווה בין הצדדים. סחורה שלא תמכר תהיה שייכת לחברה התובעת. הטיוטה לא נחתמה.
5.2 בחודש פברואר 2015 בקר מר שוחט בארה"ב אצל מר קטן, ומר קטן מסר בידו הערות לטיוטה (נספח ו' לנ/3). בין היתר צוין בדף ההערות כי יש להבהיר את הסעיפים המתייחסים ל"תקופת הביניים", אך לא פורט מה דורש הבהרה. מר שוחט מסר כי בביקור זה סבר בעקבות התנהלות מר קטן כי במרץ 2015 תפתח החברה המשותפת. לא נפתחה חברה משותפת ולא נחתם החוזה.
5.3 בפועל הצדדים התנהלו בפועל ללא חתימה על חוזה מאוקטובר 2014 עד אוקטובר 2015 , מהלך תקופת הפעילות, עד שהפסיק שיתוף הפעולה ביניהם. במהלך תקופת הפעילות הצדדים שתפו פעולה ומוצרי התובעת נמכרו על ידי הנתבעת בארה"ב. התובעת שלחה באוקטובר 2014 שתי מכולות ממחסניה בארץ לנתבעת. במאי –יולי 2015 שלחה החברה התובעת 4 מכולות נוספות מויטנאם לנתבעת כשהנתבעת שלמה את ערך מחציתן. התובעת שלחה שתי מכולות נוספות מויטנאם לארה"ב באוקטובר 2015 שבסופו של דבר לא שוחררו לטובת הנתבעת, כפי שיפורט בהמשך. הצדדים בקרו האחד את רעהו במהלך התקופה, שוחחו בנושא ההתחשבנות ביניהם, וברור שהתנהלה ביניהם מסכת יחסים מסוימת, לפי עקרונות מסוימים, הגם שלא ברורים עד תומם.
5.4 אומנם טיוטת החוזה לא נחתמה, אך הצדדים התכוונו להחיל על עצמם את עקרון השיתוף בעלויות ספציפיות וברווחים. בטיוטת החוזה, בחלק שהתייחס לעקרונות בתקופת הביניים, עד להקמת התאגיד המשותף, פורט כדלקמן–
א. כל צד יתרום את חלקו להצלחת שיתוף הפעולה.
ב. החברה התובעת תשלח את הסחורה לארה"ב וסטונמאר תשווק אותה בארה"ב.
ג. מהתמורה שתתקבל יוחזר לחברה התובעת מחצית ממחיר הסחורה שנשלחה מהמפעל בויטנאם והוצאות המשלוח לארה"ב .
ד. לנתבעת יוחזרו מחצית ממחיר הסחורה שנשלחה מהמפעל בויטנאם והוצאות השחרור מהמכס וההובלה עד לקונים בארה"ב.
ה. הסכום שיוותר מהתמורה יחולק באופן שווה בין הצדדים.
ו. סחורה שלא תימכר תהיה שייכת לחברה התובעת.