פסק דין
1. תביעה רחבת יריעה שהגישה התובעת, חברה פעילה בתחום אריחי הבטון המעוצבים , כנגד הנתבעת, חברה פעילה בשוק בארה"ב ומנהלה ובעל מניותיה, הנתבע 1. הרקע לתביעה הוא ניסיון לשיתוף פעולה בנושא מכירת אריחי בטון מעוצבים בארה"ב, ניסיון שכשל, והסכסוך שנוצר הבשיל תביעה של התובעת בגין חוב כספי, בגין עוולות מסחריות שונות ובגין הפרת זכויות של קנין רוחני.
2. עובדות הרקע בתמצית
2.1 החברה התובעת הוקמה בשנת 2001 (להלן "החברה"). בעל המניות בחברה התובעת ומנהל בה הוא מר שלמה שוחט (להלן "מר שוחט"). אשתו, גב' אפרת שוחט (להלן "גב' שוחט") הינה לטענת התובעת מעצבת המוצרים בחברה. החברה התובעת עוסקת בשיווק אריחי בטון מעוצבים בארץ ובארצות אחרות בעולם . אלו אותם אריחים מצוירים שהיינו רגילים לראות את עיצובם בבתים של "פעם", ומקובלים היום בבניינים לשימור ובמתחמים ארכיטקטוניים שונים.
2.2 החברה התובעת טענה כי פעלה תחת המותג "NOGA" שהוא שם בנם של מר שוחט ורעייתו. החברה הגישה בקשה ביום 1.11.15 לרישום השם כסימן מסחר בארה"ב בקטגוריה של אריחי בטון, אריחי בטון מעוצבים, אריחי קרמיקה ואריחים שרופים, כשהיא מציינת שם שתחילת השימוש המסחרי בשם הוא מיום 1.10.14. נכון לחודש מרץ 2016 עדין לא נרשם סופית סימן המחסר המבוקש.
2.3 החברה בקשה למצוא גורם אמין בשוק האמריקאי שישווק את מוצריה, וכך הגיעה בחיפושיה בחודש יולי 2014 לנתבע 1 , מר קטן. (להלן: "מר קטן"). מר קטן הינו אזרח ישראלי, המחזיק גם דרכון תורכי, ומתגורר ביחד עם משפחתו הגרעינית בארה"ב בניוג'רזי מאז שנת 2000 , מוכר בקהילה היהודית, ומנהל שם עסק מזה שנים רבות למכירת סוגי אבן (לריצוף וחיפוי קירות) תחת השם "STONEMAR". (נתבעת 2 תקרא להלן: "סטונמאר").
2.4 פגישה ראשונה בין הצדדים התקיימה בסוף חודש יולי 2014, בארה"ב. מהתכתבויות של דואר אלקטרוני בין הצדדים עולה כי לאחר שליחת מספר דוגמאות, סטונמאר הייתה נלהבת להפיץ את המוצרים והיא התחילה לשווקם, כשהחברה התובעת שלחה לה צילומים של האריחים ממקומות בהם הם מותקנים.
2.5 למעשה מיולי 2014 מתחילה הידברות בין הצדדים, ומאוקטובר 2014 מתחיל שיתוף פעולה פעיל, שמסתיים באוקטובר 2015 (להלן "תקופת הפעילות"). להלן סקירה של הנקודות המרכזיות במערכת היחסים שבין הצדדים במהלך תקופה זו.
2.6 ביולי 2014 הצדדים שקדו על האפשרות שמגוון האריחים וצבעיהם יהיו זמינים באתר ללקוחות של סטונמאר . מר קטן הציע כי תחילה, בשל היכרות השוק את אתר סטונמאר (ולא את אתר NOGA), יוצגו האריחים באתר סטונמאר על אף שגם אפשרי להפנותם לאתר NOGA. לכן, בני משפחתו של קטן הפעילים בסטונמאר (ילדיו ליסיה ומורי) שתלו את תמונות האריחים והעיצובים באתר סטונמאר.
2.7 ביום 30.8.14 הגיע מר קטן לביקור בישראל, והיה בסיור עבודה יחד עם מר שוחט ואשתו, במסגרתו בקר באולם התצוגה, באתרים שונים בהם מותקנים האריחים וכן במחסן החברה. במהלך אותו ביקור גם התקיימה פגישה בין מר שוחט ומר קטן ובנוכחותו של רואה חשבון רונן אור, להתוויית עקרונות שיתוף הפעולה, שעוד יורחב בה בהמשך. (להלן "הפגישה"). באותו ביקור הסביר מר שוחט למר קטן כי הסחורה מיוצרת בויטנאם, במפעל שלו. סוכם כי החברה תשלח את המלאי שבמחסנה בישראל, סה"כ שתי מכולות, על מנת שניתן יהיה להתחיל במכירה.
2.8 שתי המכולות אכן נשלחו לארה"ב והגיעו ליעדן ביום 25.10.14 וביום 11.11.14, בהתאמה.
2.9 ביום 28.10.14 רכש הנתבע 1 את הדומיין "NOGATILESUSA.COM " . מנהל החברה התובעת הצהיר (ס' 29 לתצהיר ת/2 ) כי ממש באותו היום אמר למר קטן בשיחה טלפונית שבדעתו לרכוש את הדומיין הזה, ומר קטן הקדים אותו ורכש בתוך שעות את הדומיין. מר קטן טען כי עשה זאת על מנת לשמור את השם לעסקים שיעשו ביחד, ומעולם לא נאמר לו כי הזכויות בדומיין הם של החברה התובעת. (ס' 51.1 לתצהיר נ/4).
2.10 בפברואר 2015 בקר שוב מר שוחט בארה"ב אצל מר קטן, ואצל חלק מלקוחותיו, וראה את החנויות ומקומות התצוגה במקומות שונים. הסכם אומנם לא נחתם (כפי שיפורט בהמשך) אך שיתוף הפעולה נמשך. באפריל מאי 2015 שקדו המעצבות של התובעת על קטלוג, שמר קטן אישר את עיצובו ולגרסתו גם בקש מספר שינויים בו, והיה מופקד על הדפסתו בפועל. הקטלוג הודפס בטורקיה.
2.11 במאי –יולי 2015 שלחה החברה התובעת 4 מכולות נוספות מויטנאם לסטונמאר, כאשר הנתבעת שלמה את מחצית שווי הסחורה, שווי כפי שנמסר על ידי החברה התובעת.
2.12 בחודש אוגוסט 2015 דרש מר קטן לבקר במפעל המייצר בוויטנאם. הבקשה לבקר במפעל הייתה למורת רוחו של מר שוחט, מטעמים שלו, שבקש לא לאפשר את הביקור. לטענת מר קטן, בקש לבקר במפעל בויטנאם כי היה מודאג מקצב האספקה. לטענתו, החברה התובעת לא עמדה בקצב משלוח המכולות שדרש, אך אין על כך כל אסמכתא בכתב כלשהי וטענה זו מוכחשת על ידי התובעת.
2.13 כל אותה העת משווקים האריחים המעוצבים על ידי סטונמאר בארה"ב, תחת השם NOGA .
2.14 ביום 27.8.15 שלחה אשתו של מר קטן, הפעילה בחברה הנתבעת, דואר אלקטרוני למר שוחט, שם דברה על אופן הקמת החברה המשותפת, כשהיא מציעה מסיבות משפטיות מקומיות שהחברה המשותפת תקרא בשם סטונמאר והשם NOGA יהיה השם של המוצר.
2.15 מר קטן הגיע בספטמבר 2015 לוויטנאם כעובדה מוגמרת ודרש לבקר במפעל הבטון, אך כפי שיורחב בהמשך, מר שוחט הנחה את המעורבים שלא לאפשר לו לבקר במפעל.
2.16 בספטמבר 2015 בקר שוב מר שוחט בארה"ב, או אז נדרש להשתתף בהוצאות הנתבעת בגין פעילות השיווק וקידום המוצר שהוצגו לו, בסכום כולל של 200,000 דולר ארה"ב, סכום הכולל גם את העסקת בני משפחתו של מר קטן במערכת השיווק. מר שוחט סרב להשתתף בתשלום הנדרש.
2.17 באוקטובר 2015 התכוננה החברה התובעת לשלוח 4 מכולות נוספות. שתי מכולות עצר מר שוחט בשער המחסן בדאלאס בארה"ב , כשסבר לטענתו שלא יקבל תמורה עבורן , על אף שהנתבעת טענה שהציעה לשלם את מלוא מחירן, ומר שוחט שלחן בסופו של דבר לאירופה. שתי המכולות האחרות כלל לא נשלחו לנתבעת בשל משבר אמון עם הנתבעת.
2.18 באוקטובר 2015 הציגו מר שוחט ומר קטן בצוותא בתערוכה בפילדלפיה את המוצרים. מר קטן הגיע עם קטלוג המוצרים שהדפיס בטורקיה, המכיל את מוצרי התובעת תחת השם NOGA. בנוסף הציג קטלוג רהיטי בטון המיוצרים בויטנאם על ידי ריצ'ארד (אותו מפעל המספק ל NOGA את אריחי הבטון ), אך תחת השם "סטונמאר" ולא תחת השם NOGA . (לא הוצגה לי הוכחה על כך שחברת NOGA מכרה רהיטי בטון קודם לכן לבד מאמירה סתמית של מר שוחט). בשלב זה כבר החלו להתגלע מחלוקות בין הצדדים לגבי אופן ההתנהלות המשותפת וגב' קטן הציעה בשיחה שהתקיימה עמה כי חברת סטונמאר תקנה את האריחים מהתובעת ותמכור בארה"ב, ללא שותפות.
2.19 תאריך סיום הפעילות המשותפת בין הצדדים הינה לגרסת התובע סוף אוקטובר 2015 , שבוע לאחר התערוכה בפילדלפיה . במועד זה נציג מטעם מר קטן הציע לשיטת מר שוחט, לסיים את היחסים. יחד עם זאת אין מכתב ביטול או הודעת ביטול פורמלית מאותו המועד.
2.20 ביום 21.2.16 נשלח לראשונה מכתב מטעם התובעת לנתבעת, ובו התבקשה הנתבעת לחדול מהפרת זכויות יוצרים והודגש כי ההסכם בין הצדדים בטל ומבוטל.
2.21 יש להדגיש כי במהלך תקופת הפעילות, מאמצי השיווק שעשתה הנתבעת בארה"ב למכירת הסחורה, קדמו את אריחי הבטון המעוצבים תחת שם המותג NOGA.
2.22 בנובמבר 2015 רכש מר קטן את הדומיין "לילי" (על שם אמו המנוחה) והמשיך למכור אריחי בטון מעוצבים שהוא מייבא מויטנאם ממפעל אחר, תחת המותג לילי. חלק הארי של התביעה מייחס לנתבעים המשך שימוש בסימנים המזהים של אריחי NOGA, על אף שכבר נפרדו דרכי הצדדים.