6. מחלוקות עיקריות לגבי שתי נקודות מרכזיות שלא הובהרו דיין
6.1 יש לזכור כי בפגישה שהתקיימה עם רואה החשבון, אחד העקרונות היה כי יש להתחלק בעלויות ישירות של הוצאות ייעודיות לשיווק המוצר , כמו העסקת אנשי מכירות ייעודיים, הכנת קטלוג, פרסום, שטח מחסן וכו', עקרון שלא מצא ביטוי בטיוטה המוצעת לתקופת הביניים.
לא זו אף זו. בטיוטה נרשם במפורש כי לכל אחד מהצדדים תשתית קיימת של פעילות ענפה, ואין בעקרונות כדי להשית עלויות נוספות על העסק המשותף, כמו למשל העסקת עובדים וכו'.
6.2 בספטמבר 2015 נדרשה התובעת להשתתף עם הנתבעת בסכום של 200,000 דולר ארה"ב הוצאות שיווק בארה"ב- עבור שכירת מחסן, שכר עבודה של עובדים ועוד, צעד שלא תאם את העיקרון שנרשם בטיוטה וצמח כנקודת מחלוקת . הנתבעת טענה שמדובר בעלויות ייעודיות וישירות לצורך השיווק, שהצדדים אמורים לחלוק ביניהם, וזהו אחד העקרונות שסוכמו בפגישה עם רואה החשבון. התובעת סרבה להשתתף בתשלום.
דרכי הצדדים נפרדו, משלא השכילו להתגבר על המחלוקות ולא הגיעו להבנות.
6.3 נקודת מחלוקת נוספת שהתגלעה שהנתבעת כינתה אותה כ"תרמית התובעת" היא מהי הגדרה מדויקת של מחיר הסחורה שכל אחד מהצדדים נושא במחצית ממנו. מר קטן בקש לבקר במפעל בויטנאם המייצר את האריחים, על אף שבשיתוף הפעולה המדובר התובעת היא זו שאחראית על ייצור האריחים ואספקתם. מר שוחט ניסה לעצור ביקור של הנתבע 1 במפעל בוויטנאם באוגוסט 2015. הסתבר כי מה שעשתה התובעת, (אשר טענה בפני הנתבעת כי המפעל בויטנאם הוא שלה), הוא שקנתה את הסחורה מהמפעל בויטנאם תחת שמה, אך הוסיפה כ40%- 35% על המחיר שהיא עצמה שלמה למפעל (להלן "המחיר המנופח") כשמכרה את הסחורה לנתבעת, ודרשה מהנתבעת להשתתף במחצית מהמחיר המנופח. דהיינו רווח ישיר לתובעת, שלא במסגרת העסק המשותף, בסך של כ-17.5% - 20% ,שלא מצא ביטוי מפורש בעקרונות הטיוטה. התובעת הוסיפה את עצמה כחוליית ביניים במכר בין המפעל בויטנאם לנתבעת, חוליה שרווח בצדה, מה שהביא גם לייקור המוצר לצרכן הסופי. זאת על אף שטענה בפני הנתבעת כי המפעל בויטנאם הוא שלה. לכך אין כל אזכור בעקרונות הפגישה או בעקרונות הטיוטה.
6.4 מסתבר שעד מהרה נתגלעו מחלוקות בין הצדדים, כשרישום החברה המשותפת התבושש, והפעילות הצריכה התייחסות לנסיבות ספציפיות והבהרת עקרון העל בהתייחס לפרטים. הדינמיקה שהתפתחה בין הצדדים לא היתה מבוססת על אמון, ועל ראייה מסחרית מפוכחת שתאפשר את המשך שיתוף הפעולה.
6.5 מסקנת ביניים - כבר כאן אקדים ואציין כי בנסיבות העקרונות הכלליים של שיתוף הפעולה בין הצדדים , שהפרטים בהם נשארו מעורפלים, לא ניתן לקבוע באופן החלטי כי צד כזה או אחר הפר את הסכם העקרונות בע"פ שהיה בין הצדדים . גם לא ניתן לקבוע מחומר הראיות שהוצג כי הנתבעים דווקא הם שעיכבו את רישום החברה המשותפת.
כך גם לענין ייחוס של העדר תום לב במהלך תקופת הפעילות לצד כזה או אחר, הקשור במידה רבה בטיב הקשר העסקי שהתקיים בין הצדדים ובהבנת העקרונות על ידי כל אחד מהם.
לפיכך, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה להראות כי הנתבעת הפרה את החוזה עמה, או שנהגה שלא בתום לב עד לשלב ההיפרדות בין הצדדים, אוקטובר 2015.
7. שני מישורים לדיון
7.1 כתב התביעה שהוגש מלמד שהמחלוקת בין הצדדים מתנהלת בשני מישורי דיון. האחד – מישור ההתחשבנות הכספית במהלך הפעילות המשותפת, והשאלה האם הנתבעת נותרה חייבת כספים לתובעת.
7.2 המישור השני של הדיון הוא התנהלות הנתבעת לאחר היפרדות הצדדים, כאשר התובעת מייחסת לנתבעים הפרות בתחום הקנין הרוחני , עוולות מסחריות ועשיית עושר ולא במשפט.
8. המחלוקת החשבונאית
8.1 נקודות ההתייחסות בנושא ההתחשבנות יהיו משלוח של שתי מכולות ממחסני התובעת בארץ לארה"ב, משלוח של 4 מכולות מויטנאם לנתבעת (במחיר מנופח) , משלוח של שתי מכולות נוספות מוויטנאם לארה"ב שלא שוחררו שם והוחזרו לאירופה, מכירות שהתבצעו בארה"ב, הערכת עלויות ספציפיות של הצדדים ככל שניתן בשל דלות הראיות בענין זה, וביצוע תשלומים בין הצדדים.
8.2 משלוח 2 מכולות ממחסן התובעת
א. צורפו שתי תעודות המשלוח של המכולות אשר נשלחו לארה"ב בחודש אוקטובר 2014 , הגיעו ליעדן ושוחררו על ידי הנתבעת. (נספח 11 ונספח 12 לתצהיר ת/2). המכולה הראשונה הכילה סחורה בשווי של 14,963.5 דולר ארה"ב (חשבונית 5588). המכולה השניה הכילה סחורה בשווי של 13,990.5 דולר ארה"ב. סכום זה לא שולם על ידי הנתבעת לתובעת. (סה"כ 28,954 דולר ארה"ב ).
ב. התובעת הוסיפה לחשבון זה את מסי המכס שהיתה צריכה לשלם כדי להכניס את הסחורה לארץ מויטנאם (כדי 12% ממחיר הסחורה) שלטענתה לא יכולה היתה לקבל החזר בגינם. ענין זה לא הוכחש על ידי הנתבע 1. סכום המכולות בתוספת 12% מגיע לסך של 32,428 דולר ארה"ב. (שער הדולר היציג הממוצע לסוף חודש אוקטובר 2014 היה 3.784 ₪ ).
ג. התובעת טענה כי היו לה עלויות נוספות בגין משלוח המכולות כמו "הכנת הסחורה למשלוח", הובלה לנמל, הוצאות F.O.B, אלא שהוצאות אלו לא פורטו ולא צורפה בגינן אסמכתא כלשהי.
סכומים אלו , לטענת התובעת, ביחד עם עלויות הסחורה בשתי המכולות מגיע לסך של 301,382 ₪.
לא מצאתי כי ההוצאות הנוספות שנטען להן ולא הוכחו, יכולות להגיע לסכום שהוא למעלה מכפול מערך הסחורה עצמה בשקלים. מדובר בסכום מופרך וממילא לא הוכח.
ד. מר שוחט הצהיר כי הנתבעת היא זו שנשאה בעלויות ההובלה של שתי המכולות לארה"ב (ס' 61 לתצהיר ת/2). לא הוצג מידע לגבי סכום ההובלה שנשאה בו הנתבעת.
8.3 4 מכולות נוספות בגינן שלמה הנתבעת 50% מערך הסחורה
א. כפי שעולה מעדות גב' איה גולדשטין, מנהלת משרד התובעת, בעבור 4 מכולות שיצאו מויטנאם לנתבעת, שלמה הנתבעת 50% מסכום הסחורה. (ס' 13 לת/8).
ב. לפי נספח 19,20 לתצהיר ת/2 המפרטים את תעודות המשלוח והחשבוניות היה סכום המכולה כדלקמן –
הזמנה 32 – 16,542 דולר ארה"ב.
הזמנה 33 – 10,354.8 דולר ארה"ב
הזמנה 37 – 11,570 דולר ארה"ב
הזמנה 39 – 16,550 דולר ארה"ב.
המכולות נשלחו בחודשים מאי –יולי 2015 לניו יורק ודאלאס. הנתבעת שלמה מחצית מסכום הסחורה , כפי שסוכם, דהיינו 27,508 $ ).
ג. אלא שהנתבעת הראתה כי תחילה התובעת רכשה מהמפעל בויטנאם (שנטען שהוא המפעל של התובעת) בדיוק את אותה הסחורה עבור המכולות במחיר מופחת בהרבה – לדוגמא – את הזמנה מס' 32 רכשה בסכום של 11,992 דולר ארה"ב (נספח י"ז לנ / 3) . את הזמנה מס' 37 רכשה בסכום של 8,258.16 דולר ארה"ב. דהיינו, המחיר של אותה סחורה בעבור הנתבעת היה בתוספת של כ -37%-40%.
ד. מר שוחט לא הסביר בעדותו או בתצהירו את פשר הפערים. בחישוב פשוט הנתבעת אשר שלמה בעבור 4 מכולות אלו סכום של 27,262 דולר ארה"ב . (דהיינו שלמה ביתר כדי 37% מעל הסכום של הסחורה מהמפעל בויטנאם . באופן שחלקה בתשלום יתר - 7,363 דולר ארה"ב.
8.4 משלוח של שתי מכולות נוספות מויטנאם לארה"ב
א. מר שוחט הצהיר כי שגר 4 מכולות נוספות מויטנאם לארה"ב. אלא שמסתבר ששתיים מהן שהיו אמורות לצאת לארה"ב נשלחו ישירות לאירופה, בהוראת מר שוחט כיון שחשד שהנתבעים אינם מתכוננים לעמוד בהתחייבויותיהם.
ב. שתי מכולות נוספות טען מר שוחט שהצליח לעצור בשער הנמל בארה"ב בנובמבר 2015 ושולחו בהוראתו לאירופה.
ההוצאות הנוספות בשל כך הסתכמו לטענת מר שוחט בסכום של 12,674 דולר ארה"ב. צורף נספח 22 שהוא טבלה שהוכנה על ידי התובעת, שלא ניתן ללמוד ממנה מה עלות משלוח בין ויטנאם לאירופה, נתון הדרוש לצורך הבנת ה"הוצאות הנוספות" שהיו לתובעת במקרה זה. מכל מקום לא צורפה כל אסמכתא לחישוב , וגם לא ניתן לראות בטבלה כיצד הגיעה התובעת לסכום של 12,674 דולר.
ג. הנתבעת הבהירה כי באוקטובר 2015 היו צריכות להגיע שתי מכולות לדאלאס וניו- יורק עבור הזמנות ספציפיות של לקוחות החברה. נטען כי שחרור המכולות יכול להיעשות רק על ידי מסמכי השחרור שהם החשבוניות ורשימת התכולה. אך מסמכים אלו היו אצל מר שוחט, שסרב לתתם לנתבעת למרות שהנתבעת הציעה לטענתה לשלם את מלוא סכום המשלוח. הנתבעת טוענת כי בשל כך לא עמדה בהתחייבותה ללקוחות לספק את האריחים , והפנתה לנספח כ"א לתצהיר נ/4, אך ממנו לא יכולתי ללמוד שהזמנת הלקוח היא זו שאמורה היתה להיות מסופקת דווקא במכולה באוקטובר.
ד. גם אם היו הוצאות נוספות לתובעת בשל משלוח המכולות לאירופה אחרי שהגיעו לשער הנמל בארה"ב בסכום כלשהו, לא היה מקום להשיתן על הנתבעת.
בשלב זה כבר נתגלע חוסר אמון הדדי בין הצדדים, בשל פעילות שניתן לייחס לכל אחד מהם, ולכן אין לזקוף את החזרת המכולות לאירופה לחובת הנתבעת.
8.5 דו"ח על המכירות בארה"ב
א. בספטמבר 2015 קבלה התובעת דו"ח על המכירות של הנתבעת בארה"ב . לפי הדו"ח המכירות לתקופה מינואר ועד סוף אוגוסט 2015 הגיעו לסך של 78,073.68 דולר ארה"ב. (נספח 15 ב' לת/2). לפי דו"ח זה המכירות של הנתבעת רק במהלך חודש אוגוסט 2015 עמדו על סך של 24,552.5 דולר ארה"ב. אין לכן לתמוה על כך שבדו"ח הוצאות הכנסות שניתן לתובעת ביום 21.9.2015 (נספח 21 לת / 2) מופיע כי המכירות לאותו מועד עומדות על סך של 90,000 דולר ארה"ב.
ב. התובעת לא הוכיחה האם בתום חודש ספטמבר נשאר מלאי אצל הנתבעת ואם כן , מהו. בעקרון סחורה שלא נמכרה אמורה להיות סחורה של התובעת, אך לא הובאו נתונים לענין זה.
ג. התובעת לא הביאה ראיות על מחיר המכירה של הנתבעת. הטענה בסיכומים (ס' 6.15 ) למחיר המכירה של "רגל מרובע" של אריחים בארה"ב, איננה מעוגנת בראיות.
ד. עד לאותו מועד שוגרה לנתבעת סחורה בסכום כולל של 86,928 דולר ארה"ב.
ה. בהעדר נתונים על מלאי ועל מחיר המכירה, לא ניתן לדלות את אחוז הרווח או סכום הרווחים, וגם לא מהי כמות הסחורה שנותרה בידי הנתבעת.
8.6 סכומים ששלמה הנתבעת לתובעת
התובע אישר כי הנתבעת העבירה מעת לעת תשלומים לתובעת ובסה"כ העבירה סכום של 27,262.8 דולר ארה"ב, סכום המתאים לתשלום מחצית המחיר של 4 המכולות.
בנוסף הנתבעת היא שנשאה בעצמה בעלות הובלת המכולות לארה"ב, ולפחות בחלקן וכן נשאה בעלויות שחרור הסחורה מהמכס והובלתה היבשתית.
8.7 עלויות
א. בעקרונות הפעילות לתקופת הביניים, כפי שהיו בטיוטת החוזה, הוגדרו לפחות העלויות הבסיסיות שיש להשתתף בהן – שהן הוצאות המשלוח לארה"ב שנושאת בהם התובעת וכן הוצאות השחרור מהמכס וההובלה שנושאת בהם הנתבעת.
ב. שאר כל הפעילויות של הצדדים , דהיינו הוצאות ישירות שהיו לצדדים לצורך קידום הפעילות המשותפת – איננה ניתנת להתחשבנות בהעדר נתונים מפורשים, ואמורה להתקזז האחת עם רעותה. אם התובעת מסרבת לשאת בעלויות ישירות של הנתבעת בשיווק המוצר בארה"ב וקידומו בוודאי שאיננה יכולה לדרוש מהנתבעת את ההוצאות הישירות שלה. נספח 13, שצירף רואה חשבון אור, המתיימר לבטא את חוב הנתבעת כולל גם הוצאות של התובעת כמו הכנת הקטלוג.
ג. לכן ,בין היתר, כל שעות העבודה הנטענות מטעם התובעת לגבי עיצוב אריחים והכנת החומר לקטלוגים, שקולה כנגד הדפסת הקטלוג וכן כל מאמצי השיווק והפרסום שעשתה הנתבעת לצורך קידום המכירות בארה"ב. כשם שהתובעת נזדעקה על כך שנדרש ממנה להשתתף בהוצאות עובדים שקידמו את המוצר בארה"ב, אין מקום לדרישתה לשלם עבור שעות עבודה של המעצבת, שהכינה את הקטלוג לדוגמא.
ד. לא נמסרו לי נתונים מפורטים או אסמכתאות מצד הצדדים על עלויות הובלה לארה"ב בכל פעם, ועל עלויות שחרור מהמכס והובלה תוך יבשתית בארה"ב. נראה ששני הצדדים לא ששו לנהל התחשבנות מפורטת במהלך ניהול תיק זה. נספח 13 שערך רואה חשבון אור כעלויות שהיו לתובעת נותן מספר מסכם של הובלת מכולות מישראל לארה"ב (דהיינו שתי המכולות הראשונות ) על אף שבתצהירו ובתצהיר מר שוחט נרשם כי בעלות זו נשאה הנתבעת. המסמך היחידי הנוסף שמתייחס לעלויות כמסמך מסכם הוא נספח 21 לת /2 שהוגש על ידי הנתבעת לתובעת. לא הוצגו אסמכתאות לסכומים שנרשמו בו, ולא הובהר בשום שלב על ידי מר שוחט אם הוא חולק על רשימת עלויות ההובלה והמכס שפורטו שם, אם לאו. מהמסמך שם עולה כי את עלויות ההובלה הימית לגבי 4 המכולות מוויטנאם שלמה הנתבעת בעוד שאת ההובלה הימית של שתי המכולות הראשונות שלמה התובעת, (באופן הסותר את תצהירו של מר שוחט). עוד נרשם בנספח 21 סכום של מעל 20,000 דולר ארה"ב שהנתבעת הוציאה על שחרור ממכס והובלה, סכומים שאמורים להיות מוחזרים לה מהתמורה. סכומים אלו לא הוכחו באסמכתאות, אך ברור שהיו לנתבעת עלויות ספציפיות לשחרור מהמכס, ולהובלה ללקוח.
8.8 סיכום ההתחשבנות
א. לפי העקרונות על הנתבעת היה להשתתף במחצית מעלות הסחורה. על כן היה עליה להשתתף במחצית מסכום שתי המכולות הראשונות, דהיינו בסך של 16,214 דולר ארה"ב. לפי התובעת, הנתבעת שלמה ממילא את עלות ההובלה של משלוח זה. הוצאות נוספות של התובעת בגין משלוח זה לא הוכחו באסמכתאות. מר שוחט הסכים כי השתתפות הנתבעת בסכום שתי המכולות האלו יהיה מתוך רווחי הפעילות המשותפת. (ס' 62 לתצהירו ת /2).
ב. הנתבעת שלמה לתובעת בעד 4 המכולות סכום של 27,262.8 דולר ארה"ב, שהוא מחצית מהמחיר המנופח של המכולות. (ללא המחיר המנופח היתה הנתבעת אמורה לשלם 20,000 דולר בלבד.)
ג. הצדדים לא הציגו חישוב מדויק המושתת על אסמכתאות לגבי עלויות המשלוח לארה"ב, עלויות השחרור מהמכס וההובלה יבשתית.
ד. יתרת החובה של הנתבעת עבור שתי המכולות הראשונות היא 16,214 $ . (שער יציג לדולר ארה"ב ביום 31.10.14 הינו 3.784). לא מצאתי לנכון להפחית את סכום התשלום ביתר בשל המחיר המנופח. ברור שהנתבעת נשאה גם בעלויות השחרור מהמכס וההובלה היבשתית לגבי שש המכולות שהגיעו. יחד עם זאת, לאחר ביצוע התשלום הנ"ל על ידי הנתבעת, יוצא שהתובעת נשאה במחצית מעלות הסחורות שנשלחו לנתבעת , על אף שלא ראתה רווח כלשהו מסחורות אלו . כאמור, לא הוכחו כל נתונים בנושא המלאי, על האריחים מוטבע מאחור ביציקת הבטון השם NOGA, ולכן, עולה שהנתבעת גם לא תוכל להמשיך ולמכור ברחבי ארה"ב את המוצרים שעדין לא נמכרו, אם יש כאלו.